אברבנאל על ישעיהו יא:א

ואחרי שנבא על החרבן נבא על הגאולה והנחמה והוא אומרו (א) ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה, שזכר ראשונה ענין מלך המשיח, ואחר כך יזכור גאולת האומה, ואמר מלת יצא בחוטר כאלו הוא יוצא מתחת לארץ, והוא הדבר הנשאר מהעץ הנכרת, ואחר זמן רב מאותו שורש שנשאר תחת הארץ יצא חוטר אחד, כן ישראל אף על פי שיהיו בגלות נכרתים ונלקים בכמה צרות, יש לעץ תקוה כי נשאר הגזע והשורש, ומשם יצמח חוטר וענף אחד מיוחד, ישובו יושבי בצלו שהוא מלך המשיח והנה ייחס אותו אל ישי, אם לפי שישי היה צדיק גמור ולא חטא מימיו, עד שאחז"ל (ב"ב יז, א) שהוא מת מעוטיו של נחש, רוצה לומר בגזרת אדם הראשון לא בעבור חטאו, ולכן ייחס מלך המשיח אליו, לפי שינוח בו דעת ויראת ה' כמו שיזכור, גם אפשר לומר שבעבור שמלך המשיח יקרא דוד, כמו שאמר (יחזקאל לז, כה) ודוד עבדי נשיא להם לעולם, לכן לא אמר חוטר מגזע דוד, אבל אמר מגזע ישי כאלו הוא יהיה דוד עצמו, שיצא ממתני ישי ומשרשיו, ואמר שרשיו בלשון רבים רומז לדוד ולשלמה בנו, כי הנה ימצאו במשיח שלמות הדעות ושלמות המדות שהיו בדוד ושלמה והותרה בזה השאלה הב'. אמנם באיכה רבתי דרשו והלבנון באדיר יפול על מלך המשיח שיפול בידו ירושלם בזמן הגאולה כשירבו המלחמות בעולם, וכפי זה הדעת יהיה פירוש הכתובים האלה שאחרי שזכר גלות השבטים, זכר אחריו נבואת קיבוצם וגאולתם, באמרו שבזמן הגאולה תהיה ותחזק מלחמה עצומה בין אומות העולם אלו עם אלו על אדמת הקדש, ויפלו בה גוים עצומים חרב איש באחיו, ועל זה אמר הנה האדון ה' צבאות, רוצה לומר אדון כל הארץ ואדון צבאות ישראל, מסעף פארה במערצה רוצה לומר שיחריב סעיפי העולם וגדולי האומות בכחו ובגבורתו האלהית, באופן שהרמים והגבוהים מהם ישפלו, ונקף סבכי היער שהם האומות בברזל, רוצה לומר שימיתו אלו לאלו בחרב, ואז הלבנון שהוא ירושלם או בית המקדש, באדיר יפול שהוא הקדוש ברוך הוא אדיר האדירים, או מלך המשיח, שתפול העיר בידו, ולא תהיה עוד בידי אויבים, לפי שאז מתוך אותה המלחמה יתגלה מלך המשיח, כמו שאמרו בפרקי ר' אליעזר, ולכן סמך הכתוב אליו ויצא חוטר מגזע ישי, וגם זה פירוש נכון הוא, ואמנם ענין המלחמה הזאת יתבאר אחרי זה בפרשת קרבו גוים לשמוע (ישעיה לד, א):