אברבנאל על ישעיהו א:ה

על מה תכו וגו'. דרכי המפרשים בפירוש הפסוקים האלה מתחלפים, כי מהם פירשו על מה תכו, שאלת הסבה התכליתית, כלומר מה תועלת יש בהכות ובהעניש אתכם, כיון שאחרי ההכאה מיד תוסיפו סרה ופשע, וכפי הפירוש הזה לא יהיה ענין למה שהמשיך כל ראש לחלי וגומר מכף רגל ועד ראש וגו', ומהם פירשו על מה תכו שאלת הנושא המקבל ההכאה, כלומר כל כך לקיתם כבר בעונותיכם והייתם לאחור עד כי כאשר עוד תוסיפו סרה לחטוא נגד ה' לא ימצא בכם אבר בריא שתלקו בו, וז"ש על מה תכו, על איזה אבר תלקו כאשר עוד תוסיפו סרה, וביאר האיברים בפרט להגיד שכבר לקו והוכו בכלם ואין בהם אבר לקבל ההכאה מחדש, כי כל ראש שהוא האבר הראשיי בסבת המות כבר הוא חולה, וכל לבב שהוא ראש האיברים כלם הוא דוי. וכבר אחז"ל (שבת י"א א) כל כאב ולא כאב לב כל מיחוש ולא מיחוש ראש ואולי זכר הראש והלב בלבד להאשימם שלא היו זהירין בתפילין של ראש ובתפלין של יד שהם כנגד הלב. ויש מי שפי' על מה תכו, שהוא ייעוד עונשם, כלומר כמה וכמה תכו כאשר עוד תוסיפו סרה, כי הנה ההכאה תהיה אם באיברים הראשיים שכל ראש יחלה וכל לבב יהי דוי, (ח) מכף רגל ועד ראש לא יהיה בו מתום, שהוא הבריאות, כמו (תהלים לח, ד) אין מתום בבשרי, לפי שבכל מקום יהיה פצע וחבורה, ופצע היא המכה המוציא דם וחבורה היא המכה אשר לא תוציא דם, שהדם או הליחה צרורים בה, ומכה טריה היא המכה הלחה שבכל יום תוציא ליחה אשר לא תוכל להרפא כי אם בקושי. וזכר מקושים לא זורו ולא חובשו, ר"ל שלא סחטו אותן המכות כדי שיצא מהן הדם והליחה המעופשת ולא שמו להם תחבשת לקרום עליהם העור, ואמר בלשון רבים לא זורו ולא חובשו, על הפצע והחבורה והמכה טריה שהם הצרכים לזרייה ולתחבושת, ואמר ולא רוככה בשמן, בלשון נקבה יחידה, לרמוז לחבורה, כי היא קשה בלתי מוציאה הדם והדרך ברפואתה לרככה בשמן, והיה הפצע והחבורה ומכה טריה משל לרשעים, כי היו מהם רשעים גלויים ומפורסמים ברשעתם כפצע, ומהם צבועים כחבורה שהדם נצרר בה, ומהם מופלגים ברשעתם כמכה טריה, או הוא משל לשלשת מיני הקלקול חטאת ועון ופשע, ויהיה גם כן אמרו לא זורו ולא חובשו ולא רוככה בשמן, משל אל מניעת התשובה שלא שבו מחטאתם, וידוע שהתשובה היא כוללת ג' מעשים, שהם וידוי חרטה עזיבת החטא, וכנגדן אמר לא זורו ולא חובשו ולא רוככה בשמן.