אברבנאל על ישעיהו א:ב

שמעו שמים והאזיני ארץ וגומר. התוכחה הזאת היתה לבני יהודה וירושלם להוכיחם על עונותיהם, וייעד בה חרבן וגלות השבטים, והיה מתרה לבני יהודה שלא יהיו כמוהם ויבאו לגלות בבל, או שהיה זה אחרי חרבן שמרון, ועשה ממנה טענה לתוכחתו, ואתה תראה שרבן של נביאים מרע"ה הוכיח את ישראל בשירת האזינו בדברים דומים לאלו, ויאחז צדיק ישעיהו הנביא דרכו להוכיחם באותו דרך, כי כמו שמשה אמר האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ, כך אמר ישעיהו שמעו שמים והאזיני ארץ, משה ביאר אליהם שהיו בני אל חי, ושהיו מקלים ומקללים אביהם שבשמים, הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך, גם ישעיהו מורה על זה אמר בנים משחיתים, משה קראם דור עקש ופתלתול, גם ישעיהו אמר קרוב לזה, הוי גוי חוטא עם כבד עון, משה הגיד להם כל טובות שקבלו מהאל ית' ושגמלוהו רעה, גם ישעיהו אמר על זה, ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע וגומר, משה קראם שוטרים וחסרי הדעת באמרו יזבחו לשדים לא אלוה אלקים לא ידעום וגומר, גם ישעיהו אמר ישראל לא ידע עמי לא התבונן, משה אמר צור ילדך תשי ותשכח אל מחוללך, גם ישעיהו אמר עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל נזורו אחור, משה אמר אספה עלימו רעות וגומר מזי רעב וגומר, גם ישעיהו אמר על מה תכו עוד תוסיפו סרה וגומר מכף רגל ועד ראש וגומר, משה אמר אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם, גם ישעיהו אמר ארצכם שממה עריכם שרופות אש וגומר ושממה כמהפכת זרים, משה קראם גפן סדום ושדמות עמורה, גם ישעיהו אמר שמעו דבר ה' קציני סדום האזינו תורת אלקינו עם עמורה, משה אמר שלא עמד להם כי אם רחמי שמים, שנאמר כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם, גם ישעיהו אמר לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד, הנה התבאר שישעיהו ע"ה לישנא דמשה רבו נקט, ושהתחיל ספרו זה מאותו מקום שסיים מרע"ה את ספר התורה: האמנם התעוררו חז"ל בספרי למה אמר משה האזינו השמים ותשמע הארץ, וישעיהו אמר בהפך שמעו שמים והאזיני ארץ, ששינה את הלשון ויחס השמיעה לשמים והאזנה לארץ בחלוף מה שעשה משה, ונתנו טעמים הרבה בדבר ונחלקו חכמים עליהם, והמובחר שבהם ונמשכו המפרשים אחריו הוא, שהיה משה קרוב לשמים כפי מדרגת רוחניותו ורחוק מן הארץ וישעיהו היה בחלוף זה קרוב לארץ ורחוק מן השמים, הנה סברו שהאזנה תאמר בדבר הקרוב והשמיע' ברחוק, אבל יקשה לי על הדעת הזה שהרי ישעיהו לא אמר דבר מעצמו כי אם בשם האל וכמ"ש כי ה' דבר, ומזה הצד היה ראוי שיאמר האזינו השמים כיון שהוא אלקינו היושבי בשמים היה המדבר והוא היותר קרוב אליהם, אמנם משה דבר מעצמו כמ"ש האזינו השמים ואדברה ואמר לקחי אמרתי, ובערכו ית' היה הוא רחוק מן השמים וקרוב אל הארץ לאין שיעור, ולזה יראה שהיה הענין בהפך שהאזנה תאמר על דבר הרחוק והשמיעה על הקרוב, ולכן עשה משה עצמו רחוק מן השמים ואמר האזינו השמים, וקרוב לארץ ואמר ותשמע הארץ, לפי שהיה הוא המדבר, אמנם ישעיהו שהיו דבריו בשם ה' אל עולם אמר בהפך שמעו שמים והאזיני ארץ, ובספרי אמרו שהיתה תוכחת ישעיהו בזה, הסתכלו בשמים הסתכלו בארץ, שמא שנו את תפקידם, ולפי זה יהיה פי' הכתוב כן, שמעו שמים והאזיני ארץ הישרים והתמימים בפעולותיהם ומקיימים מצות הבורא אתכם, שלא עשו ישראל כמעשיכם אבל הם פשעו בי ואחרי שהביא התוכחה מהשמים והארץ הביאה מפאת הב"ח הבלתי מדברים באמרו ידע שור קונהו: אמנם כפי הפשט אין צריך לדבר מזה, לפי שכבר כתבתי בפירושי לפרשת האזינו שהאזנה ושמיעה הם שמות נרדפים יאמרו על ענין א', כמאמר המשורר (תהלים יז, א) שמעה ה' צדק הקשיבה רנתי האזינה תפלתי, שלקח שמיעה והקשבה והאזנה לענין אחד. והשמים והארץ שזכר כאן הנביא איפשר לפרשם על כתות בני אדם, שקרא שמים לאנשי המעלה, והארץ להמון העם, והיה מצוה את כלם שיאזינו וישמעו דברי תוכחתו. גם איפשר לפרשם על השמים אשר ממעל ועל הארץ אשר מתחת, לומר אליהם שיהיו עדים בתוכחתו, כדי שכאשר בני ישראל יתחייבו עונש יד העדים תהיה בם בראשונה להענישם, בשהשמים לא יתנו טלם והארץ לא תתן את יבולה, ולכן אמר כי ה' דבר, ר"ל כי כן גזרה חכמתו ית', כמו שאמר (דברים יא, יז) ועצר את השמים ולא יהיה מטר וגו'. והראב"ע כתב שהתחיל לקרא את העדים שלקח משה בייעוד כי אבוד תאבדון, ואיפשר לפרש כי ה' דבר שישמעו מה שדבר עתה השם על עמו, וביאר מה שדבר והוא, בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי, ר"ל גדלתי אותם בכבוד ומעלה עושר ורוממות השכל כמו שמגדל האב לבנים והם מעצמם פשעו בי, ואחשוב שאמר בנים בלשון רבים על שתי המלכיות מלכות ישראל ומלכות יהודה, שלכלם גדל ברוממות ומעלה והם פשעו בו, וידוע שפשע הוא המרד והוא הקשה מכל סוגי העונות, (ג) וספר מחטאתם שידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ר"ל שהשור והחמור עם היותם בלתי משכילים הנה מפאת ההרגל ידע השור מי שמגדל אותו, והוא אמרו קונהו, מלשון אביך קנך, והחמור ידע ויכיר אבוס בעליו, והאבוס הוא המקום המיוחד להאכיל ולהשמין הבהמות המפוטמות, ומזה הלשון ברבורים אבוסים, ושור אבוס, ומפני שהבהמה בו ימצא אוכל לנפשו ילך השור אחרי בעליו בקראו אותו לשם וילך החמור מעצמו לבית אדוניו לבקש האבוס אשר ימצא שם מזונו, וזה היה משל למלכות יהודה ולמלכות ישראל, כי הנה השור היה רמז למלכות אפרים ובית ישראל שתאר אותו הכתוב בשם שור, כמ"ש (שם לג, יז) בכור שורו הדר לו, שהיה להם לדעת את קונם, והחמור הוא רמז למלכות יהודה שהיה להם להכיר האבוס המיוחס אליהם שהוא בית המקדש, כי שם יקנו מזונם ומעמדם, ועכ"ז ישראל לא ידע קונו כשור, ועמי שהוא מלכות יהודה שהם היו בייחוד עם ה' לא התבונן בבית המקדש שהוא האבוס אשר בתוכם, והנה תאר בית יהודה בפרט בשם עמי, להיותם דבקים באלהיהם כמאמר הנביא הושע (יב, ב) אפרים רועה רוח ורודף קדים וגו' ויהודה עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן: ואיפשר עוד לפרש ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, שהוא משל לאומות העולם שהיו בדורו, שעם היותם בלא דת ותורה נעדרי השכל ובלי נבואה כשור וחמור, הנה היתה כל אחת מהנה דבקה באלהיה ובעבודת הכוכב אשר יעבדו אותו, וישראל לא עשו כן, והוא על דרך (ירמי' ב, י) כי עברו איי כתיים וראו וקדר שלחו והתבוננו וגו' ההמיר גוי אלקים והמה לא אלקים ועמי המיר כבודו בלא יועיל, וכפי חז"ל (מכות כ"ג א) היה המשל הזה שהשור ידע מי שקנאו ומתקנו, שכיון שהרגילו בכך יודע בו, אבל החמור אבוס הוא אינו מבין בבעליו עד שיאכילנו, וישראל לא התפקדו כשור כשקראתיו ישראל יהיה שמך והודעתי לו חקותי ועזבוני, ואף לאחר שהאכלתים את המן וקראתים עמי ישראל לא התבוננו כחמור, וכן הביאו רש"י בפירושיו, ולפי שעונות האדם ופשעיו הם, אם במושכליו ואמונותיו המשובשות ואם במדותיו ומעשיו המגונים, לכן גנה ענינם ראשונה בענין חוסר ידיעה והעדר ההשכלה באמרו ישראל לא ידע עמי לא התבונן, (ד) ואחר כך גנה ענינם במעשים המדותים, וזהו שאמר הוי גוי חוטא עם כבד עון, והוי הוא כמו אוי, כי הה"א במקום אל"ף, כמו הדור' אדורם, איך והיך, וקרא אותם גוי חוטא ועם כבד עון, לפי שכל העם מקצה היו רעים וחטאים, ולא בחטאות קלות ושגגות אבל היו עם כבד עון שעונותיהם היו כבדים מחול ימים, וכמו שאמר בנים גדלתי ורוממתי על שתי המלכיות ישראל ויהודה. וכינה אותם בשור ובחמור כמו שזכרתי, כך אמר על שניהם הוי גוי חוטא שהוא מלכות יהודה, עם כבד עון שהוא מלכות ישראל, ואמר זרע מרעים בנים משחיתים, להעיר שבהיותם שורק כלה זרע אמת נהפכו סורי הגפן נכריה, כי הם היו בימי קדם עם קדוש לה' ועתה הם עם כבד עון, הם היו בראשונה גוי אחד בארץ ועתה נעשו גוי חוטא, הם היו בראשונה זרע ברך ה' ועתה הם זרע מרעים, הם היו בראשונה בנים לה' אלהיהם בני אל חי ועתה בנים משחיתים, וכל זה למה, לפי שעזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל אביהם שהוא הקב"ה, ולכן נזורו אחור, ר"ל נבדלו מהמדרגה אשר היו בה בראשונה ושבו מן ההפך אל ההפך, כי הפכו פניהם לצד אחור, ומלת נזורו הוא לשון הבדל והפרש, מגזרת וינזרו מקדשי בני ישראל, ויונתן תרגם נזורו אחור על העונש אשר מצאם על עונותיהם, ויהיה נזורו כמו אחור, והוא על דרך (ירמי' ז, כד) ויהיה לאחור ולא לפנים, וכפי מה שפירשתי ראוי לפרש עזבו את ה' על מלכות ישראל שלא היו הולכים ברגלים לבית המקדש ועזבו את ה' אלהיהם ויעשו להם עגלי זהב, ונאצו את קדוש ישראל לאמר על בית יהודה, שעם היות המקדש ביניהם היו מזלזלים בכבודו ומנאצים אותו, ועל אלו ואלו נזורו אחור: והאלהי רבי שמעון בן יוחאי פירש זרע מרעים מלשון שבח, וענינו שהיו אבותיהם מפני שלמותם וחסידותם מרעים ומענישים את בניהם בהיותם משחיתים, ואלה לא עשו כן אבל עזבו את ה' וגומר ולא היו מיסרים את בניהם אל חטאתיהם, ונ"ל לפרש נזורו אחור, שחזרו להדמות לתרח אבי אברהם אביהם שהיו עובד ע"ז: