אברבנאל על ישעיהו א:י

שמעו דבר ה' קציני סדום וגו'. לפי שהיה עיקר הכוונ' בנבואה הראשונה הזאת כמו שזכרתי, להוכיח לאיש יהודה ויושבי ירושלם, לכן בפרשה השנית הזאת ממנ' דבר כנגד' ואמר, אולי תחשבו שבעבור היות בית המקדש ביניכם ועולותיכם וזבחיכם נקרבים כל היום על גבי המזבח תהיו לרצון לפני השם, וכמאמר האנשים הפושעים שהיו בוטחים בבית המקדש והיו אומרים היכל ה' היכל ה' המה, אינו כן, כי הנה שמוע תורת השם מזבח טוב וקיום דברו ית' הוא יותר נבחר מכל קרבן, וכמאמר (שמואל - א טו, כב) החפץ ליי' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה', ואמר ירמיהו (ז, כד) כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח כי אם הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם. לפי שהדבקות בו ית' הוא הנכסף אצלו, לא שיחטא אדם ויביא קרבן על חטאו, כי זבח רשעים תועבה, ר"ל דבר נתעב הוא אצל הש"י, וזהו שאמר בגדפו אותם ובקראו את הראשים שבהם קציני סדום ואת ההמון עם עמורה, באותו תואר שהם תארו עצמם באמרם כסדום היינו לעמורה דמינו, וגם מפני קלקול מעשיהם ודמותם לאנשי סדום ועמורה אמר שמעו דבר ה' האזינו תורת אלקינו, ר"ל שמעו דברי השם הכתובים בתורתו האזינו התורה ויעודיה ומצותיה כי זהו העיקר, ר"ל השמיעה לא הזבחים, (יא) והוא אמרו למה לי רוב זבחיכם יאמר יי', כלומר אל תדמו בנפשכם להתרצות לפני השם עם רוב הזבחים, כי הוא אלקינו לא יחפוץ בזה כי אם שישמעו דבריו ויאזינו בתורתו. ואילים הם הגדולים ומריאים הם מיני שור גדולים, ופרים וכבשים הם הקטנים, ועתודים הם התישים הגדולי' העולי' על הצאן.