אברבנאל על שמואל א ט:כ

ואמנם לענין האתונות האובדות עם היות שלא תשאל עליהם אל תשם את לבך להם כי נמצאו, כל שכן שאין ראוי שתחוש לאתונות כי כל חמדת ישראל לך ולבית אביך היא, ובזה רמז לענין המלכות. ושאול נבהל מהמאמר האחרון הזה אשר אמר לו למי כל חמדת ישראל הלא לך ולבית אביך, ועליו השיבו שהוא בעצמו אינו ראוי לכך ולא גם כן בית אביו, (כא) וזה שאמר הלא בן ימיני אנכי מקטני שבטי ישראל, וגם מאותו שבט הקטן היתה משפחתי הצעירה ממנו, ואם כן למה דברת אלי כדבר הזה? (כב) וידמה ששמואל לא השיבו עוד, אבל לקח את שאול ואת נערו ויביאם הלשכתה שהיא הלשכה וחדר הבמה אשר היו אוכלים שמה הקרואים שהיו כשלושים איש בקירוב: