אברבנאל על שמואל א ג:ז

והנה אמר הכתוב אחר זה ושמואל טרם ידע ה' וטרם יגלה אליו דבר ה', והרב המורה כתב בחלק שני מספרו, שהקול והדבור שבא לנביאים כלם היה תמיד במראה הנבואה ולא בהקיץ, והיה תמיד קול מושכל לא קול מוחש, ומאשר הוקשה לו מה שנזכר כאן בענין שמואל השיב עליו בפר' מ"ד (דף קכ"א ע"א) מאותו חלק ואמר זה לשונו. ואפשר שישמע הנביא הדבר ההוא שישמעהו במראה הנבואה בדבר הרגיל הנודע עד שלא ירחיק ממנו דבר, יתבאר זה מענין שמואל, כי כאשר קראהו השם בענין הנבואה חשב שעלי הכהן קראו פעם אחר פעם שלשה פעמים, אחר כך ביאר הכתוב עלתו ואמר שאשר חייב לו זה להיותו חושב שהקורא אותו עלי הוא, לפי שלא היה נודע אז שדבר השם לנביאים יהיה בזאת הצורה ולא נגלה לו זה הסוד עדיין, והוא אמרו ושמואל טרם ידע את ה' וטרם יגלה וגו', רוצה לומר שהוא לא היה יודע ולא נגלה לו שכן הוא דבר ה', או יהיה אמרו טרם ידע את ה', רוצה בו שלא קדמה לו נבואה, כי כאשר יתנבא כבר נאמר לו במראה אליו אתודע. ויהיה פירוש הכתוב לפי ענינו כן, ושמואל לא התנבא קודם לזה ולא ידע כי כן תהיה צורת הנבואה עד כאן. ואני כבר תמהתי בספר מחזה שדי אשר לי, שאין הדבר כמו שחשב הרב המורה, ושהקול אשר בא לשמואל היה כקול אשר בא לישראל בהר סיני בספור שתי הדברות, ושהיה קול מוחש מגיע לאזניו והיה קול אלקי נברא בדרך נס, ושהנבואה פעמים תבוא לנביאים מושכלת בהתודעות ברור מגיע לשכליהם, ופעמים תבוא מדומה בצורות אשר יראו בכוחם המדמה, ופעמים תבוא מוחשת בקול מגיע לאזניהם ובדבר נורא שיראו לעיניהם בפעל, ושכל אלה מיני נבואה הם. וחכמי הנוצרים בספריהם הסכימו על זה. ואין ראוי במקום הזה שנתטפל בזה הדרוש, אבל ראיתי בפירוש הפרשה קשה לרב המורה מדוע בא פסוק ושמואל טרם ידע את ה' בין הקריאה השנית לשלישית? ויראה מדבריו שהוא חשב שהיה אחרי כל הקריאות ושלא עיין בכתוב. ואחשוב אני שלא בא הפסוק הזה כי אם להבדיל בין עלי ובין שמואל, כי עד הנה עלי בקריאה הראשונה לא חשב שהיה קול נבואיי וגם שמואל לא חשבו כן, והיו שניהם שוים בהעדר ההבנה בזה, אבל אחרי שקראו שנית הרגיש עלי קצת בדבר ואמר בני שוב שכב כמו שאמרתי, ובפעם השלישית הבין בשלמות כי ה' קורא את הנער ושמואל לא הרגיש כלל גם בפעם השנית גם בשלישית עד שלמדו עלי, ובא הפסוק הזה לתת הסבה למה לא הרגיש שמואל בדבר כמו שהרגיש עלי ואמר ושמואל טרם ידע את ה', רוצה לומר עלי היה לו מקום להבין ולדעת לפי שכבר ידע את ה', כלומר שהתנבא הוא עצמו והיה נגלה אליו דבר ה' שיבא פעמים בקול מוחש, אבל שמואל עדין לא ידע את ה' כי לא התנבא עד הנה, ועוד שלא נגלה אליו דבר ה', רוצה לומר לדעת מפי שומע ומלמד איך תהיה צורת הנבואה. ולכן לא הרגיש כלל בקריאות עד שהודיעו עלי אמתת הדבר. ות"י עד לא אליף למדע דחלתא דיי'.