אברבנאל על שמואל א ג:ד

ויקרא ה' אל שמואל ויאמר הנני וגו'. זכר הכתוב שקרא האלוה יתברך אל שמואל בקול מוחש בקול בן אדם, וששמואל מיד בשמעו הקול בהיותו על מטתו אמר הנני, (ה) וקם במרוצה רבה וילך על עלי ויאמר אליו הנני כי קראת לי, ועלי השיבו לא קראתי שוב שכב. ואין ספק שעלי חשב ששמואל מתפעל מהדמיון ושמחוזק דמיונו נדמה לו אותו הקול והגיע, כי היה כמו שזכר החוקר (אריסט"ו) בספר חוש ומוחש, כשיתגבר הדמיון וידמה קולות המוחשות או הדברים הנראים יביאם מבפנים לחוץ ויראו לחושים כאלו השיגו אותם מבחוץ, כי כמו שהדברים ילכו פעמים מהחושים אל הדמיון ככה פעמים רבות יבואו מהדמיון אל החושים, וזאת היא הסבה במה שיראו מהצורות הכוזבות אל המוקדחים ואל חלושי המזג, וכן חשב עלי שהיה הענין בשמואל שנפעם רוחו ודמה הקול שלא שמע, ומפני זה גער בו ואמר לא קראתי שוב שכב.