אברבנאל על שמואל א ג:יב

והנה יורה על זה מה שאמר האל יתברך אל שמואל ביום ההוא אקים אל עלי את כל אשר דברתי אל ביתו וגומר, להגיד שמה שדבר איש האלקים דבר ה' היה באמת, והנה לא אמר הקב"ה לשמואל ולא צוהו שיאמר זה לעלי אלא הודיעו מה שיהיה כאלו היה מעיד בו, וזה ממה שיחזק עוד בלב עלי אמתת הנבואה ההיא: ואמרו [בפסוק שלמעלה] הנה אנכי עשה דבר בישראל וגו', רצה על הלקח ארון האלקים ועל שיפלו בני ישראל בידי פלשתים באותו המלחמה, שיגדל העונש וההפסד כל כך שכל שמעו תצלנה שתי אזניו, והיא תנועת ההרעשה מרעדת האנשים, כמו (חבקוק ג' י"ו) לקול צללו שפתי. עוד הודיעו שבאותו יום שיפלו ישראל במלחמה וילקח ארון האלקים אז יקיים אל עלי את אשר דבר עליו ביד איש האלקים, כי אז ימותו שני בניו חפני ופנחס. ואמר החל וכלה, רוצה לומר שתהיה שם ההתחלה ואחרי כן יהיה כלה והתכלית יהיה בהריגת שאול נוב עיר הכהנים שהיו מזרעו של עלי. הנה שני הפסוקים האלה הם הייעוד מאשר יבא על בית עלי. ואחרי זה הוכיח לעלי הזקן עצמו, (יג) ואמר והגדתי לו כי שופט אני וגו' ולכן נשבעתי וגו', ופירשו המפרשים שאז עם זה העונש יגיד לבית עלי את חטאתם, כי מתוך העונש יכירו את עונם, ויהיה לדעתם אמרו והגדתי לו כמו ואגיד לו ואין זה מתישב אצלי. ולדעתי יוכיח לעלי על אשר לא התפעל מדברי איש האלקים אשר בא אליו קודם לזה, וזהו והגדתי לו כי שופט וגומר, רוצה לומר שכבר הגיד לו הקב"ה על ידי איש האלקים שהיה שופט את ביתו עד עולם בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו, ועכ"ז שאמר איש האלקים לעלי הנה עלי לא כהה בהם, רוצה לומר לא כהה להם פניו ולא גער בהם, וענין זה שכאשר בא איש האלקים אל עלי בשם ה' היה ראוי שמיד יגער בבניו ויצעק צעקה גדולה ומרה, ומאשר הוא שתק ולא דבר כלל ולא גער בהם לכן באה הנבואה מיד באותו לילה לשמואל להודיעו חטאת עלי אשר עשה בזה, ויהיה לפי זה אמרו והגדתי, ואני כבר הגדתי לעלי כי שופט אני את ביתו וגו', ועכ"ז לא כהה בהם מיד כששמע דברי איש האלקים ולכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר וגו', ואמרו אשר מקללים להם בניו, כתבו המפרשים שהוא תקון סופרים, שהיה לו לומר כי מקללים לי בניו. ולדעתי אין בזה תקון כלל, אבל אמר שבניו במעשיהם הרעים היו מקללים עצמם, ועם היותם חוטאים במה שבינם למקום הנה הם לבדם ישאו את עונם, כי בהיותם מפסידים מעשיהם הם מחרימים ומקללים את עצמם, ועכ"ז אביהם לא חשש לזה ולא כהה להם, ובעבור זה נשבע ה' באפו (יד) אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם, רוצה לומר אעפ"י שישתדלול בזבחים ומנחות להגישם לא יכופר להם אותו העון, או שיביאום לכפרתם. ואפשר לפרש בי"ת בזבח ובמנחה שיהיה בי"ת בעבור, כמו (הושע י"ב י"ג) ויעבוד ישראל באשה, (תהלים קכ"ב א') שמחתי באומרים לי, יאמר שלא יתכפר עון בית עלי בעבור מה שעשו בעניני הזבחים והמנחות שהיו לוקחים אותם בחזקה מבני ישראל כמו שנזכר: ואחז"ל במדרש שמואל (ריש פר' י') בזבח ובמנחה הוא דלא יתכפר אבל יתכפר בתלמוד תורה ובגמילות חסדים, ומהם (כדאית' במסכת ר"ה פ"א י"ח ע"א. ובירושלמי דר"ה דף נ"ח ע"ב) אמרו אבל מתכפר הוא בתפלה. והמפרשים העירו בזה ספק עצום, איך נשבע ה' שבועה כזאת שלא יכפר את בני עלי? והיה אם כן בזה נועל מהם שערי תשובה, ואיך היה מעניש הבנים אשר עדיין לא היו נולדים מפני חטא אבותם? והנה יותר כלו עם דברי חז"ל שבזבח ומנחה לבד נשבע שלא יכפר להם, לפי שאין קטיגור נעשה סניגור, אבל בתפלה ובתחנונים ובתלמוד תורה ובגמילות חסדים לכל אחד מבניו אין ספק שיכפרם הקב"ה, ולא היה אם כן מונע מהם דרכי התשובה. ועם היות שנשבע שימותו אנשים ויביטו צר מעון, כבר השרישנו הנביא ירמיהו ע"ה (י"ח ז' ח') רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנטוש ולנתוץ וגו', ושב הגוי מרעתו וניחמתי על הרעה, וכן בני עלי עם התשובה היו יכולים להפטר ממנה כמו שזכרתי, (במאמר חז"ל ר"ה פ"א י"ח ע"א) שאמר רבן יוחנן בן זכאי לאותה משפחה מבני עלי שהיו מתים בחורים שיעסקו בתורה. ושם נאמר שהלכו ועסקו בתורה וחיו, והיו קוראים אותם משפחת יוחנן על שמו, וכן אמרו במסכת יבמות (פרק י"ב ק"ה ע"א) רבא ואביי מדבי' עלי קא אתו, רבא דעסיק באוריתא חיה ארבעין שנין אביי דעסיק באוריתא ובגמילות חסדים חיה שתין שנין, אמנם אנשי נוב ושאר בני עלי קרה שהיו כלם בני בליעל לא ידעו את השם ולכן נענשו: