אברבנאל על שמואל א כח:ג

פרשה שלשה עשר תספר איך נקבצו הפלשתים למלחמה עם שאול, וששאל בחלומות גם באורים גם בנביאים ולא ענהו השם ושאל באוב ואיך ענהו האוב על ידי האשה. תחלת הפרשה ושמואל מת וגו', עד ויקבצו פלשתים וגו', והנה ראיתי לשאול בפרשה הזאת שש שאלות:

השאלה הראשונה באמרו ושמואל מת ויספדו לו כל ישראל ויקברוהו ברמה ובעירו, והוא מאמר כפול לפי שכבר ספר הכתוב במה שעבר כל זה וימת שמואל ויקבצו כל ישראל ויספדו לו ויקברוהו בביתו ברמה, ולמה הוסיף לספר כאן זה פעם אחרת בלי צורך והכרח כלל? השאלה השנית אם שאול (כמו שנזכר כאן) שאל באורים גם בתומים גם בנביאים ובחלומות ולא ענהו השם דבר, ומפאת ההכרח בא לשאול בבעלת אוב כמו שהעיד עליו הכתוב בכאן, אם כן איך בדברי הימים יחס זה אליו לאשמה ואמר (דברי הימים א' י' י"ג י"ד) וימת שאול במעלו אשר מעל בה' על דבר השם אשר לא שמר וגם לשאול באוב ולא דרש בה' וגו'? והנה זכר בכאן שדרש בהשם והוא סותר למה שנאמר שם:

השאלה השלישית במה שנזכר כאן שהעלה האשה באוב את שמואל ושהודיע לשאול מה יהיה באחרית הזעם, ויקשה זה מאד מארבעה פנים. האחד איכה ואיככה בכח שד ומעשה כישוף שלט רוח הטומאה על נפש שמואל קדוש השם שהיתה צרורה בצרור החיים את השם? ואיך השד יהיה יכול על נפשות הצדיקים בבית מנוחתם? עד שמפני זה אמרו אנשים שלא היה שמואל בגן עדן אחרי שהאשה באוב הביאתו והעלתהו. והשנית בהודעה העתידה, אם היתה מהשד איך תשוטט בדברים האלקיים ובמה שגזר השם יתברך? וזה אינו מפעל הכישוף כי אם מהרוח הנבואיי אשר אי אפשר שתבא ע"י האוב. והשלישית כי אם נאמר ששמואל הוא אשר השיג הידיעה הנבואיית ההיא, ימשך שתבוא הנבואה לאדם אחרי המות, והוא בחילוף מה שהסכימו עליו המחברים שהשפע הנבואיי לא תבוא כי אם באדם בעודו בחיים אשר כחו המדמה נמצא בו ושכלו ישפיע עליו, ושניהם יקבלו השפע הנבואיי מהנבדל לא אחרי מותו. והרביעית כי אף שנודה ששמואל אחרי מותו ישיג השפע הנבואיי, עדין יקשה מאד איך יגיד אותו אחרי שנעדרו ממנו כבר כלי הדבור והכח המדמה? ואם כן יקשה העלאת נפש שמואל באוב, ויקשה בו ידיעתו העתיד, ויקשה עוד הגדתו לזולתו:

השאלה הרביעית איך כאשר ראתה האשה הבעלת אוב את שמואל צעקה למה רמיתנו ואתה שאול? ועם היות הענין כדברי חז"ל במסכת תעניות [א"ה נ"ל שזה טעות המדפיסים כי אולי המחבר כתב במ"ת שר"ל במדרש תנחומא (כי שם בפרשת אמור דף ס"ג ע"ב נדרש כל הענין הזה באריכות) והם הבינו שהוא במסכת תעניות, ובאותה המסכתא לא נזכר שום דבר מזה הענין. וכה"ג מצאתי בכמה מקומות שטעו ודוק], שכל העולים באוב עולים ראשיהם למטה ורגליהם למעלה, ושמואל עלה ראשו למעלה ומזה ידעה האשה שהיה זה לכבוד המלכות. האם נאמר שפעמים רבות באו מלכים לפניה שראתה זה בהם? ויותר היה ראוי שתחשוב שהיה זה למעלת שמואל, אף כי כאשר שאלה שאול מה ראית? לא השיבתהו רגלים למטה וראש למעלה אבל אמרה אלקים ראיתי עולים מן הארץ ובמה ידעה אם כן שהיה שאול ולמה לא זכרו? השאלה החמשית במה שזכר כאן מה שחטא שאול בגלגל בשלא שמע דבר ה' ובמה שלא עשה חרון אפו בעמלק, ולא זכר הריגת כהני ה' ואיך החרים לפי חרב נוב עיר הכהנים, וידוע שהיה החטא הזה יותר קשה מאשר זכר, ואיך לא נחשב לו לעון הדבר הרע הזה? השאלה הששית במה שנאמר לשאול ויתן ה' גם את ישראל עמך ביד פלשתים ומחר אתה ובניך עמי, ואמר עוד גם את מחנה ישראל יתן ה' ביד פלשתים, והוא דבור כפול, כי אמרו ויתן ה' גם את ישראל עמך ביד פלשתים הוא עצמו גם את מחנה ישראל יתן ה' ביד פלשתים:

והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם:

ושמואל מת וגו'. אחשוב אני שנזכרה כאן מיתת שמואל לשתי תכליות. האחד להודיע מעלתו בנבואה ומדרגתו, והוא שעם היות בימי עלי דבר ה' יקר בימים ההם אין חזון נפרץ, הנה אחרי שחלה הנבואה על שמואל נתמלא הבית כלו אורה והיו בישראל באמצעותו נביאים הרבה, וכמו שפירשתי בפסוק (בסי' ג' כ"א) ויוסף ה' להראה בשילה כי נגלה ה' אל שמואל וגו', ולכן בימיו היה להקת הנביאים במדרשו בניות ברמה, אבל אחרי מותו נסתלקה ההכנה היא ונעלה השפע הנאצל ממנו, וכאשר בקש שאול דבר ה' לדעת מה יהיה באחרית הזעם במלחמה, הנביאים לא אמרו איה ה' והדבר אין בהם, ותופשי האורים והתומים לא ידעו דבר, ואף השואלים בחלומות שהיא מדרגה יותר שפלה מהודעת השכל הפועל נעלמה מהם ההשגה, והנה הקדים הסבה למה נעדר השפע בכל המקבלים האלה באמרו ושמואל מת, ר"ל בהיות שמואל חי באמצעותו היה חל השפע בכל המתבודדים להשיגו, אבל אחרי מותו ספדו עליו כל ישראל לפי שנקבר ברמה ובעירו ונעדר השפע ולא נשאר אחריו דבר, ויורה על זה שבהתקבץ פלשתים שאל שאול ביי' ולא ענהו דבר בנביאים ובאורים ובחלומות עד שהוצרך לחזור על הבעלת אוב, וגם היא לא הודיעה דבר כי אם מפי שמואל, וכל זה מורה על מעלתו בחיים ובמות. התכלית השני הוא שהנה ראינו פעמים רבות ששאול בא למלחמה עם פלשתים ולא שאל דבר ביי' אבל התאמץ בגבורתו ובטח בה' ועשה מעשיו, הלא תראה במלחמת יבש גלעד ובמה שעשה יונתן עם נערו בפלשתים ובמה שנלחם שאול במואב ובבני עמון ובאדום ובמלכי צובה ובפלשתים ובכל אשר יפנה ירשיע לא היה מנהגו לשאול מיי', ולכן הוקשה על כותב הספר למה בחר שאול עתה להשתדל כל כך לשאול מיי' עד שהלך לבקש שואל אוב וידעוני ודורש אל המתים? ולהשיב לשאלה הזאת הקדים ואמר שנתחברו לזה ג' סבות. האחת ששמואל היה מת, לא שיאמר שמת עתה כי אם שהיה כבר מת, ולכן לא אמר וימת שמואל כי אם ושמואל מת שהיה כבר מת, כי אלו היה חי היה שאול נסמך עליו ולא היה שואל דבר לנביא אחר ולא למדבר ברוח הקדש כל שכן למעשה אוב, כי הוא בחיי שמואל הסיר את האובות ואת הידעונים מן הארץ, לפי שכל מעשיו היו נסמכים על שמואל, אם על תפלתו ואם על הודעותיו שהיה מדריכו במעשיו תמיד.