אברבנאל על שמואל א כו:כב

והנה דוד עם כל הדברים האלה לא רצה לשוב לפני שאול ולא בטח בדבריו, אבל אמר שישלח נער בעד החנית, ולא זכר צפחת המים כי חרפה היא לו לחזור אחריה. והודיעו כי לא ירצה לשוב אליו עוד, (כג) אבל התפלל לפני האלקים לשלם לאיש את צדקתו ואת אמונתו, רוצה לומר ידעתי כי אתה לא תגמלני כמעשי אבל האל יתברך הוא יהיה הגומל האמיתי, (כד) והגמול יהיה שכאשר גדלה נפשך היום הזה בעיני כן תגדל נפשי בעיני השם, וכאשר הצלתיך מכל רע ומידי אבישי שהוא היה רוצה להרגך, כן יצילני השם מכל צרה: ושאול הכירו וידע בלבו שכל מעשה דוד ופעולותיו היו נסיות, (כה) ולכן אמר גם עשה תעשה וגם יכול תוכל, רוצה לומר שעוד יהיה לו יכולת ומלכות כפי מה שיורה עליו מעשיו לעשות מה שירצה: