אברבנאל על שמואל א כו:טו

ואז אמר דוד הלא איש אתה ומי כמוך בישראל, והנה המאמר הזה יורה שהיה דוד מיחס האשמה הזאת לאבנר לבד, (טז) אחר כך אמר חי השם כי בני מות אתם, ויורה שאת כלם יאשים, ולכן אומר שדוד רצה לתת טעם למה היה קורא לאבנר ולא לאיש אחר מכל המחנה, ולזה אמר הלא איש מעולה ונכבד אתה ומי כמוך בישראל דומה למעלתך? ולכן האשם הוא יותר מגונה בערכך, וזהו ולמה לא שמרת אל אדוניך המלך? רוצה לומר למה לא שמת שומרים על המלך? כי היה אפשר שיבא איש אחד להשחית את המלך, לא טוב הדבר הזה אשר עשית להיותך ישן כל הלילה ולא שמת שומרים על המחנה. והנה אמר זה לפי שהיה המנהג תמיד וגם היום הזה בהיות העם במחנה לשום להם שומרים במשמרות ישמרו את המלך ואת המחנה, לבל יבואו האויבים ויכו אותם בטח, הלא תראה במלחמת גדעון (שופטים ז' י"ט) כשבא על אויביו היו במחניהם שומרים ובא אחר האשמורת השניה, וכן היה ראוי לאבנר שיעשה פה, ולפי שהיה הדבר הזה מוטל על שר הצבא שישים שומרים על המחנה לשמור אותו ממקרה לילה, והיה אבנר שר הצבא אשר לשאול לכן גער בו דוד ואמר למה לא שמרת אל אדוניך? לא שיהיה אבנר הוא שומר המחנה כי אם שהוא יסדר וישים השומרים, ולזה אמר לא ימלט מהיות האשמה הזאת אם באבנר שר הצבא (אם לא סדר ולא שם שומרים) ואם בשומרים עצמם (אם היו שם וישנו ולא שמרו את המלך) ולכן ראשונה אמר לאבנר לא טוב הדבר הזה אשר עשית, רוצה לומר אם לא סדרת השומרים, אחרי כן אמר חי השם כי בני מות אתם אשר לא שמרתם על אדוניכם, רוצה לומר ואם שומרים היו שם לא שמרו כראוי וישנו, חי השם כי בני מות הם יען עשו מלאכתם רמיה, ובהיות נמנים מתוך העדה לשמור את המלך ולא שמרו אותו וישכבו וילינו, והשבועה היתה אם כן כפי הדין, שאין ספק ששמירת המחנה והמלך אשר בתוכו היא בהיות השומרים כפי משמרותיהם בלילה לא יתנו לעפעפיהם תנומה, וכאשר לא יעשו כן הם בני מות בלי ספק בענין שכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון לעשות עוד כדבר הרע הזה, ולפי זה לא אמר בני מות אתם על אבנר, כי אם על השומרים אשר מנה ולא שמרו כאשר נצטוו. ואפשר עוד אצלי לפרש הכתוב באופן אחר, יאמר ולמה לא שמרת אל אדוניך, ונניח עתה כי בא אחד העם והיה משחית והורג אין ספק שאז לא יהיה טוב הדבר אשר עשית אבל חי השם כי בני מות אתם, לפי שלא שמרתם אותו ונהרג המלך על התרשלותכם, ונתן לו האות באמרו ועתה ראה אי חנית המלך וגו', אם כן לא אמר דוד חי השם כי בני מות אתם כי אם על ההנחה שעברה, אם בא אחד העם והרג את המלך בהיותם ישנים כלם, כי היו הם אז סבת מיתתו בהתרשלות שמירתם ויהיו בעבור זה בני מות כפי מנהגי המלכים וחוקם. או יהיה פירוש בני מות אתם כי היה ראוי לאשר בא להשחית שיהרוג אותם אחרי שמצאם כלם ישנים, ולא אמר זה אם כן כפי הדין כי אם שהיה ראוי אליו שיהרגם דוד בבאו שמה אליהם, ועם זה הותרה השאלה החמישית: