אברבנאל על שמואל א כו:י

וזהו ויאמר דוד חי ה' כי אם ה' יגפנו וגו', ר"ל אל תחוש אבישי להרוג את שאול כי נשבעתי חי ה' שלא יחיה שנים רבים, כי ה' אם שיגפנו בחולי בטרם בוא זמנו במיתה כרתיית. או יומו יבא ומת במיתה טבעית, או במלחמה ירד ונספה במיתה מקריית, ובאחת מהם לא ימלט מהמות מהרה. והנה נשבע דוד חי ה' על זה לפי שידע שמשחו ה' למלך ושקרע ה' ממלכות שאול מעליו, ולכן אי אפשר שיארך קיצו. או אולי הודיעו זה כלו שמואל בניות ברמה כשהלך אליו שם. ואחז"ל במדרש תהלים (מזמור נ"ח) ובתנחומא (פר' בהעלותך), למה זכר ב' פעמים ה'? לומר לו חי ה' שלא תהרגהו ואם תהרוג אותו חי ה' שאני אהרוג אותך. ובמה שאמר או יומו יבא דרשו חז"ל (יבמות מ"ט ע"ב) אם יש לאדם שנים קצובות ואם אפשר עליהם התוספת, והיה דעת רבי עקיבא (שמות כ"ג כ"ו) את מספר ימיך אמלא, אלו שני דורות, זכה משלימין אותן לא זכה פוחתין לו מהם. ואם כן יפרש הכתוב שאמר את מספר ימיך אמלא, (לפי דעת ר' עקיבא) שיש לאדם מספר שנים קצובות כפי מזגו וכמות לחות השרשי, ושהברכה היא בהשלמתם והקללה בגרוע מהם. ושני דורות הם השנים שאמר משה בתפלתו (תהלים צ' י') ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה, ר"ל השנים אשר הם אפשריים לאדם כפי כל דור ודור כי הטבע וההכנה ההיא מחולפת כפי הדורות. וחכמים אומרים זכה מוסיפין עליהם לא זכה פוחתין לו מהם, ופירשו את מספר ימיך אמלא, שהוא כמו אוסיף, שעל מספר ימיו יוסיף ויעשה מלוי רב, אמרו לו לרבי עקיבא הרי הוא אומר והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה? אמר להם משלו הוסיפו לו. ולפי שדוד אמר לאבישי אל תשחיתהו כי מי שלח ידו במשיח ה' ונקה, ויחשוב אבישי שאסור לאדם לשלוח יד במשיח ה' אם לא יהיה המכה גם כן משיח ה', כי אז אינו מהגנות אם משיח ה' א' ישלח ידו במשיח ה' אחר, (יא) לכן אמר דוד עוד חלילה לי מיי' משלוח ידי במשיח ה', ר"ל אני עם היותי משיח אלקי יעקב חלילה לי משלוח ידי בשאול, כל שכן שיהיה בלתי ראוי לך אבישי, ולכן קח את חניתו ואת צפחת המים אשר היו מראשותיו ונלכה לנו. וידמה שאבישי לא רצה באמרו אם היה שלא אהרגנו למה אקח החנית והמים מוטב שנניח כלו, (יב) והוצרך דוד אז ללכת הוא בעצמו לקחת החנית והצפחת, או אולי נתחרט דוד ממה שצוה לאבישי שיעשה שמא לא יכבוש ביצרו ויהרוג את שאול, ולכן הלך דוד ללקחו בעצמו. וזכר הכתוב שקרה שלא היה אדם ער בכל אותו מחנה לראותם בקחתם החנית והצפחת, ואין יודע ומרגיש בהליכתם ובדברם ביניהם ואין מקיץ לקול לכתם ולקול דבריהם ושיקיץ לאחרים, לפי שנפלה תרדמת השם עליהם, רוצה לומר שינה עמוקה על דרך נס, כי בדרך טבע היה בלתי אפשר שינה כזאת בכלם: