אברבנאל על שמואל א כד:ח

ואחרי שיצא שאול מהמערה והלך כברת ארץ, יצא דוד ואנשיו ויקרא אחריו דוד בקול גדול אדוני המלך וישתחו לפניו ארצה, (ט) ויאמר לו למה תשמע את דברי אדם, רוצה לומר רכיל מחרחר ריב שאומר הנה דוד מבקש רעתך, ואמר זה על דואג או על אבנר וזולתו, (י) הנה היום ראו עיניך נסיון גדול לשתדע ותכיר האמת, והוא כי נתנך השם בידי במערה ואמר להרגך, רוצה לומר ואמר אלי האומר להרגך וחכמינו ז"ל אמרו במסכת (סנהדרין) (צריך לומר ברכות) (פרק ט' ס"ב ע"ב) שאמר האל יתברך להרגך, שכבר למדנו הבא להרגך השכם להרגו, שנאמר (שמות כ"ב א') אם במחתרת ימצא הגנב וגו' כלומר שבהתר היה לו להרגו. או יהיה ואמר נפשי להרגך ונתחרטתי, וכן פירשו רלב"ג, וזהו ותחס עליך, רוצה לומר היד שזכר אשר נתנך השם היום בידי אותו היד חסה עליך. או יהיה ותחס עליך נפשי או עיני, ואומר לא אשלח ידי באדוני כי משיח השם הוא, (יא) והראיה שהיית בידי הוא שתראה אבי ואדוני המלך כנף מעילך בידי, ותכיר כי בכרתי את כנף מעילך ולא הרגתיך מורה בהכרח כי אין בידי ובנפשי רעה ופשע, וכן בימים הראשונים עד הנה לא חטאתי לך, ועכ"ז אתה צודה את נפשי לקחתה. והבן אופן הפסוקים האלה שדוד הוכיח לשאול על ב' דברים. האחד שהיה רודף אותו על לא חמס בכפיו ואין מרמה בפיו, כי לא היה בידו פשע ורעה והוא היה צודה את נפשו לקחתה, והיה זה א"כ עול וחמס גדול, (יב) ומזאת הבחינה אמר ישפוט ה' ביני ובינך ונקמני ממך, וזה יהיה על ידו וידי אל תהי בך, (יג) וכמ"ש המשל הקדום מרשעים יצא רשע, וכן יבא רשע שתענש על ידו וידי לא תהיה בך. ואפשר לפרש מרשעים יצא רשע שאמרו על שאול, שדוד חמל עליו ועשה מעשה צדיק ושאול היה רודף אותו ועושה מעשה רשע, ולכן אמר אתה עשה מה שיאות לך ואני אעשה מה שיאות לי, וזהו אומרו מרשעים יצא רשע, ר"ל מרשעים כמוך יצא רשע ולא ממני. וחז"ל אמרו במסכת מכות (י' ע"ב) משל הקדמוני קדמונו של עולם זה הקב"ה, הוא שאמרה תורה (שמות כ"א י"ג) והאלקים אנה לידו, כלומר ראוי היה זה למות ומגלגלין חובה ע"י חייב. ואחרי שהתפלל ובקש המשפט האלקי מזאת הבחינה, רוצה לומר מאשר היה עושה עמו רעה ואין בידו פשע הביא בחינה שנית, (יד) והוא אמרו אחרי מי יצא מלך ישראל, ר"ל אעפ"י שנאמר ונודה שהיה בידי עון ופשע לא היה ראוי למעלתך שתרדוף אחרי לקטנותי, והיה די בשתשלח מלאכים מחבלים להעניש אותי כראוי, אבל שתצא אתה בעצמך אחרי כלב מת ופרעוש אחד (שכן היה נחשב דוד למול מעלת שאול ומלכותו) זה באמת בלתי הגון למעלתך. והמשיל עצמו ככלב מת מפאת הסרחון הגדול אשר לו, וכן היה דומה ענין דוד (שלריחו הרע ומה שהלשינו עליו בני בליעל) לריח מעשים רעים שאמרו עליו. שעל זה היה שאול רודף אחריו לבערו מן הארץ. והמשיל גם כן עצמו לפרעוש אחד הדולג ממקום למקום, וככה היה דוד דולג ובורח מפה אל פה מיראת שאול, ומזאת הבחינה השנית, רוצה לומר מהיותו שאול מקטין עצמו ברדפו אחריו, (טו) אמר גם כן והיה ה' לדיין ושפט ביני ובינך, ר"ל אתה מקטין עצמך ומגדיל מעלתי יהיה האל ית' לדיין שיקיים זה להגדיל מעלתי ולהקטין מעלתך, וזהו וירא וירב את ריבי וישפטני מידך. הנה התבאר מזה שאין בפסוקים כפל ושיש בהם ב' בחינות ועל כל אחת מהם אמר שישפוט האל יתברך, והותרה השאלה הששית: