אברבנאל על שמואל א כב:ט

ויען דואג האדומי וגומ'. כאשר דואג שמע דברי שאול אמר למלך לא אכסה מאדוני דבר שאני ראיתי את בן ישי בא נבה, ר"ל שראיתי אותו בהיותו בא יחידי לבדו אל נוב עיר הכהנים, והנה אמר דואג ראיתי את בן ישי כדברי שאול שהיה קורא אותו בן ישי לבזותו, ואמר שנראה לו שבא לבקש את אחימלך כי אליו בא בראשונה, וז"ש בא נבה אל אחימלך, (י) וישאל לו ביי', ר"ל ראיתי ששאל לו במשפט האורים והתומים, ולא זכר השאלה כי לא היה יודע אותה, ואז אחימלך צידה נתן לו והוא לחם הפנים ואת חרב גלית הפלשתי גם כן נתן לו. והנה בדברים האלה היה מרוע לבבו, לפי שכבר סופר שאחימלך לא היה יודע ענין דוד ושהוא חרד בבואו לבדו ושדוד אמר לו שהיה הולך במצות המלך בסתר רב, ואין ספק שכל זה ידע דואג אחרי שראה מתנת הלחם והחרב, ולכן היה מפשעו שאמר הדברים המזיקים ממה שנתן אבימלך לדוד, ולא זכר מה שנאמר שם ביניהם שהוא כפי האמת התנצלות גדול לאחימלך. וגם אמרו חכמינו זכרונם לברכה במדרש תהלים, (מזמור כ"ב) מהו ויגד לשאול? אמרו לו עשה אחימלך את דוד מלך בחייך, שאין נשאלין באורים ותומים אלא למלך וגו', הנה הסכימו שדואג כוון להזיק, ומפני זה קללו דוד בשירו ואמר (תהלים נ"ב ב' וכל המזמור) מה תתהלל ברעה הגבור והנה חסד אל כל היום. והוא ייטיב עמדי עם כל רוע מעשיך. הוות תחשוב לשונך וגומר, אהבת רע מטוב שקר מדבר צדק סלה, שאמר הדברים אשר יזיקו ולא אמר המועיל והאמת, והוא היות אחימלך חושב שהיה הולך דוד בדבר שאול. ואמר שלא עשה זה כי אם במרמה ובכוונה רעה, וזהו אהבת כל דבר בלע לשון מרמה, ולכן קללו גם אל יתצך לנצח, רוצה לומר יעשה לך ולזרעך כאשר עשה שאול בסבתך אל כהני השם שנתץ אותם מאהל השם, וככה השם יתברך יתצך לנצח, רוצה לומר שיתצהו ויחריבהו חרבן נצחיי, והוא העונש הנפשיי אשר יהיה נדון בו. וכמו שאמרו חכמינו ז"ל במדרש תנחומא (ריש פרשת מצורע) שארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא מפני דבור פיהם, בלעם ודואג ואחיתופל וגחזי, ולזה רמז באמרו ושרשך מארץ חיים סלה והותרה בזה השאלה הרביעית: