אברבנאל על שמואל א כא:ט

וספר שאחרי שנתן אחימלך לדוד את הלחם שאל עוד דוד ממנו חרב או חנית (י) והכהן השיבו שחרב גלית הפלשתי אשר הכה היה לוטה, כלומר כרוכה ומתעטפת בשמלה אחרי האפוד, רוצה לומר אחרי האפוד והחשן כי היתה אותה חרב מונחת במקום האפוד והחשן סמוכה אליהם, או היתה החרב מונחת אחרי בגדי הכהונה, כי בגדי הכהנים נקראו אפוד, כמו שאמר (בסימן הנמשך פסוק י"ח) שמונים וחמשה איש נושא אפוד בד, וכפי תרגום יונתן בן עוזיאל יהיה אחרי מורה על הזמן לא על המקום, ואמר ששאל דוד את החרב אחרי ששאל באפוד, וכן אמר דואג לשאול וישאל לו בהשם ואחימלך גם כן לא כחשו. ופירוש הפסוק כפי הפשט הנה חרב גלית מונחת שם ואין ראוי שאדם יוציאה משם כי אם אתה דוד שאתה לקחת אותה במלחמה, ועליך ללקחה כאשר תרצה לא לאדם אחר, ולזה אמר אם אתה תקח לך קח, רוצה לומר אתה קח אותה כי אדם אחר אין ראוי שיקחה להיותה שם לזכרון גבורותיך ותשועת השם, ודוד שמח לבו עמה להצלחתה ואמר אין כמוה תנני לי. ואפשר לפרש שאחימלך חשב אותה החרב לרעה לפי שנפל בעלה על ידה, והוא אמרו חרב גלית הפלשתי אשר הכית ואם אותה תקח לך קח לך, רוצה לומר אם בלבך לא תקח מזה סימן רע קחה לך, והוא השיבו אין כמוה תננה לי, רוצה לומר כבר נעשתה לי תשועה על ידה והיא טובה לי: