אברבנאל על שמואל א כ:יט

ושלשת תרד מאד, רוצה לומר תהיה נסתר שלשה ימים שלמים, והם שני ימי החדש הראשונים ויום השלישי מהחדש, ותרד מאד בעמק מקום ההסתר ובאותו מקום אשר נסתרת שם ביום המעשה, רוצה לומר אותו היום אשר נשבע שאול ליהונתן שלא ימות דוד שהיה אז גם כן דוד נסתר בשדה. ולפי שיקשה איך ישב דוד שם בסתר שלשת ימים בלי מאכל ובלי משתה? יהיה הנכון בפירוש הכתוב ושלשת שילך שלשת ימים אנה ואנה לאשר ירצה וירד מאותו מקום שלא יראהו אדם שם ובסוף השלשה ימים אמר ובאת אל המקום אשר נסתרת שם ביום המעשה שאז יבא שמה לדעת התשובה. ואפשר עוד לפרש הפסוק על דרך המתרגם, ושלשת תרד מאד, רוצה לומר כשיעברו שלשה ימים שלא תלך לאכול על שולחן המלך תרד מאד ממעלתך בעיניו ויגלה רצונו בהכרח, כי תהיה פחות בעיניו ויהיה נקל אצלו להמיתך, וימצא העלה הזאת באמרו שאתה בן מות אחרי אשר הלכת שלא במצותו וברחת מלפניו. ופירש ביום המעשה, ביומא דחולא, רוצה לומר ביום החול שעשין בו מלאכה, לפי שההסתר הראשון היה ביומו של חול וההסתר השני הזה יהיה ביום ראש החדש, שלא היו בימים ההם נוהגים לעשות מלאכה ביום הראשון מהחדש, כי מפני קרבן היום היו פנויים ממלאכתם ובאים להשתחוות לפני השם, וכן נראה מנבואת יחזקאל (סימן מ"ו) שיהיה בעתיד, וגם היום הנשים שומרות יום החדש מלעשות בו מלאכה. והאבן האזל היה אבן אחת סימן לעוברי הדרכים, ולזה נקראה אבן האזל. ואחרי שיונתן הניח מה שאמר אליו דוד בזאת העצה, הוסיף עליו להודיעו באיזה אופן יודיעהו מה שידבר אביו (כ) והוא אמרו ואני שלשת החצים צדה אורה, רוצה לומר ואני מוסיף על דבריך שאשליך ואטיל שלשה חצים כנגד השלשה ימים ההם, כלומר אטיל אותם לצד האבן שזכר. ואמרו לשלח לו למטרה, רוצה לומר לצד האבן, שתהיה האבן מטרה לחצים: