אברבנאל על שמואל א כ:א

ויברח דוד מניות ברמה וגו'. הנה דוד הלך ליהונתן להיותו בוטח באהבתו ובאמונתו ואמר לו מה עוני ומה חטאתי לפני אביך כי מבקש את נפשי? (ב) ויונתן השיבו שלא היה רצון אביו להמיתו, כי אלו עשה אביו דבר קטן או גדול היה מגלה אזנו ולמה יסתיר הדבר הזה ממנו? ומאחר שלא גלה לו היות כוונתו להרגו יורה שלא כוון לזה, והיתה מחשבת יונתן שהטלת החנית ומה ששלח מלאכים לשמור את הבית והלך אחריו לניות לא היה בכוונה רעה כי אם מפאת חוליו השחוריי בעת שהרוח רעה מבעתת אותו: