אברבנאל על שמואל א ב:ד

קשת גבורים חתים וגומר. פירוש אלה הפסוקים אצלי, שאחרי שהניחה בכלל שאל דעות ה' ולו נתכנו עלילות ביארה זה בפרט ואמרה, אם תראו בענין הכבוד והשררה שקשת גבורים, רוצה לומר גדולתם וחזקם באפס יד ישבר ובהרף עין חתים הגבורים ההם, והנכשלים שהם האנשים החלשים ופחותים בפתע אזרו חיל, ואם תראו גם כן (ה) שבעים בלחם נשברו, רוצה לומר אותם שהיו שבעים באו לרעב ולחוסר כל עד שנשכרו לעבוד עבודה עד ככר לחם, וההפך ברעבים שלא היה להם לאכול חדלו, כלומר חדלו מלהיות נשכרים, ואם תראו גם כן בענין הבנים שעקרה ילדה שבעה, רוצה לומר בהיותם בלתי ראויה להוליד ילדה בנים הרבה, ובהפך מה שהיתה רבת בנים אומללה מהם, הנה שלשת הדברים האלה שתראו בהם עולם הפוך דעו נא וראו שאינם במקרה, אבל סבתם הוא האלוה יתברך אין עוד מלבדו, ולזה חזרה להזכירם ביחסה אותם לאל יתברך והתחילה במה דסליקת מיניה שהוא עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה, ועליו אמרה (ו) ה' ממית ומחיה וגו' כלומר ה' ממית בני רבת הבנים ומחיה בני העקרה. ואמנם בענין העושר אשר זכר הנה האלוה יתברך הוא גם כן סבתו, (ז) כי ה' מוריש ומעשיר לא בכמות קטן אבל משפיל אף מרומם, וזה אם כן בענין העוני והעושר הנזכר. ואמנם בענין הכבוד שזכר גם כן האל הוא סבתו, כי הוא (ח) מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון, ולא אמרה זה על העושר כי אם על הכבוד שמרים האל יתברך הדל והנבזה מאשפות. ועם היות כבודם חדש עמהם, הנה ברצות ה' יושיבהו עם נדיבים והם זקני הכבוד והמעלה, ואף המלכות שהוא תכלית הכבוד והעילוי פעמים ינחילהו את הפחות הנבזה הדל שזכר, וזהו וכסא כבוד ינחילם. ואמרו שאין בזה עול וחמס לשאר האנשים המושלים בקרב הארץ, לפי שלה' מצוקי ארץ, רוצה לומר עמודי הארץ וישת עליהם תבל, ואם הוא יתברך ברא העולם והטביעו על מה שהוא איך לא ימליך בתוכו את בן טבאל? ואיך לא יעשה בו כרצונו? ולפי זה לא באו הדברים נכפלים, ולא נאמרו המאמרים האלה על ענינים פרטיים על חנה או על שרה ועל רחל או על יוסף כמו שדרשו אותם חז"ל במדרש שמואל (שם), כי אם בדרך כלל על עניני העולם ותהפוכותיו שהם מאת ה'. והמפרשים פירשו ה' ממית ומחיה על ענין תחיית המתים: