אברבנאל על שמואל א ב:ב

אין קדוש כה' כי אין בלתך וגו'. אמרו המפרשים שבפסוק הראשון הזה נתנה שבח לאל יתברך על שפקד אותה ואמרה שאין קדוש כה' להתפלל בבית מקדשו, והפסוק השני אמרה כנגד פנינה שהיתה מדברת נגדה גבוהות ודברי עתק. ואני אחשוב שלפי שחנה אמרה עלץ לבי בה' וגו' לומר שהיתה לידתה בדרך נס ופלא אלקי, והיה לאומר שיאמר שענין לידתה היתה בטבע ולא מסבת האל יתברך, שהוא להיותו נבדל מהחמריות וגבוה מעל גבוה לא ישגיח ולא ידע הדברים השפלים האלה ולא יתבונן בהם, לזה רצתה להודיע שזו באמת מחשבה נפסדת, כי הנה האלוה יתברך עם היותו קדוש ונבדל (כי הקדושה אינה כי אם ההבדל וההפרד מהחמריות) הנה עם כל זה הוא יודע הדברים השפלים כלם ומשגיח בהם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו, וזהו שאמר' כמודה בהקדמת החולק אין קדוש כה', רוצה לומר אמת הוא מה שאמרת כי אין קדוש ונבדל בכל הנבדלי', ולפי שלא נאמ' פחות ויתר עליו עם שאר הנבדלים (כי אין לו עמהם שום יחס בזה) אמרה אין בלתך, רוצה לומר כי אין קדוש בלתי האל, אבל עם הוראת ההקדמה הזאת (ג) אל תרבו תדברו גבוהה, רוצה לומר שהוא גבוה מעל גבוה ומפני זה לא ישגיח אינו כן, ואל תשעו בדברי שקר דברי הפלוסופים ואל תתעסקו בחקירותיהם, אבל יצא עתק מפיכם ותדברו דברים עתיקים ואמתיים, והם כי אל דעות, רוצה לומר יודע הדברים אשר בכאן כלם ולו נתכנו עלילות, רוצה לומר שהוא המשגיח גדול העצה ורב העלילה ולא יאותו המעשים כלם כי הם מאתו ובידו. ובמדרש שמואל (פרשה ה') אמרו חז"ל אין צור כאלקינו אין צייר כאלקינו. והביאו שם המשלים רבים מהפועל הטבעי לפועל המלאכות, ואני אזכרם בשירת דוד: