אברבנאל על שמואל א ב:ל

לכן נאם ה' אלקי ישראל וגו'. אחרי שזכר פשעיהם זכר ענשם, ואמר שעם היות כוונתו ורצונו האלקי שבית עלי ובית אביו רוצה לומר משפחתו יתהלכו לפניו עד עולם, הנה עתה בסבת החטא הזה אמר ה' חלילה לי, רוצה לומר מעשו' זה שיתהלכו בניך לפני כל הימים, כי מדת דיני הוא שמכבדי אכבד ובוזי יקלו, ואמר יקלו להגיד שהקלון ימשך אליהם מצדם, כי הכבוד והטוב ימשך ממנו יתברך והבזיון והקללה יבוא מפעולתם. (עיין רד"ק) ובדרש אמרו מתחלה נתתי כהונה לאלעזר בנו של אהרן, ולפי שבימי פלגש בגבעה שפקרו ישראל ברוב המצות וגרם להם זה פנחס ושאר הכהנים שלא היו נוסעים מעיר אל עיר כראוי להוכיחם, לכן נטלתי כהונה גדולה מהם ונתתיה אל בני איתמר שנים ושבעים שנה, ועכשו שקלקלו בני עלי חלילה לי, כי מכבדי אכבד בני פנחס שכבד אותי בשטים אכבד אותם. ובוזי יקלו אלה בני עלי שנאמר (מלכים א' ב' כ"ו) ויגרש שלמה את אביתר מהיות כהן להשם למלא את דבר ה' אשר דבר על בית עלי ואז נעשה צדוק כהן גדול שהיה מבני פנחס. וכפי חכמי הנוצרים מצאתי שעלי בהיותו שופט ישראל לקח לעצמו הכהונה הגדולה, עם היותה כפי הדין לבני פנחס בן אלעזר, ואם היה כן היה איש האלקים מזכירו בדבריו ותוכחתו אבל דבריו באמת מורים חלופו. ובדרש (ב"ר פר' ל"ט מ"ג ע"ג) ר' ירמיה בשם ר' מאיר אומר מצינו שהחמיר הקב"ה בכבודו של צדיק יותר מכבודו שבכבוד של צדיק אומר ומקללך אאור ובכבודו של הקב"ה כתיב ובוזי יקלו על ידי אחרים. וביאר איך יקלו באמרו שלשה קללות שיבאו על בית עלי אחריו, ועם היות שאמרם אליו לנכח הנה הכוונה לא היתה כי אם על בניו: