אברבנאל על שמואל א יח:יט

וספר הכתוב שבעת תת את מירב בת שאול לדוד, רוצה לומר בעת שהיו עתידים לתתה לדוד והיא נתנה לעדריאל, רוצה לומר שהיא בעצמה בלי דעת שאול נתנה ונתקדשה לעדריאל המחולתי לאשה, (כ) ומיכל אחותה חשקה נפשה בדוד, וכאשר הגידו לשאול שנתקדשה מירב לעדריאל ושמיכל היתה חפצה בדוד ישרה בעיניו, (כא) ואמר גם אני אחפוץ ואתננה לו, ויהי רצון מלפני השם שתהי בו יד פלשתים, ולכן שאול אמר לדוד אל תתעצב ואל תדאג על מה שעשתה מירב, כי בשתים תתחתן בי היום, רוצה לומר באחת מהשתים האלה תתחתן או אתן לך מירב בעל כרחה או מיכל ברצונה, והוא כמו (שמואל ב כ״ד:י״ב) שלש אנכי נוטל עליך. וחכמינו ז"ל במסכת סנהדרין (פרק ב' י"ט ע"ב) אמרו כי שתיהם היו לדוד לנשים ואחר מיתת מירב נשא מיכל, ומהם אמרו כי קדושי טעות היו לו לדוד במירב ובסתר נשאה עדריאל. ופשט הכתובים מורה שדוד למה שראה ענין מירב היה נשמט ומושך ידו מהמעשה, לפי שחשב ששאול התל בו כראשונה, (כב) ולפיכך הוצרך שאול לצוות לעבדיו שידברו אל דוד בלט, כלומר בסתר, הנה חפץ בך המלך וכל עבדיו אהבוך ועתה השתדל לשתתחתן במלך, והיה כל זה כדי שיאמין ויחשוב ששאול לא התל בו.