אברבנאל על שמואל א יז:מח

וזכר שקם ונזדרז הפלשתי באפו ובחמתו על דברי דוד ויקרב לקראתו, (מט) ודוד רץ לקראתו ויקלע אבן ויכהו על מצחו ותטבע האבן במצחו ויפול על פניו ארצה. וכבר אמרתי שהיה הכובע אשר על ראשו קטן יסבוב הראש למעלה בלבד והיה מצחו מגולה, כי כן יעשו רבים מהלוחמים המביאים על ראשם הכובע הנקרא אצלם קשקו"ש, ולזה הכהו האבן על מצחו שהיה מגולה כמו שאמר ותטבע האבן במצחו. ואמרו בדרש (עיין רד"ק) שכאשר שמע שאמר דוד ואתנה את בשרך לעוף השמים הביט כלפי מעלה ונשמט הכובע שהיה במצחו לאחריו ואז הכהו דוד על מצחו. עוד אמרו שם כיון שהשליך דוד את האבן נכנסה בברזל שעל מצחו וטבעה במצחו, וזה (מדרש תהלים מזמור ע"ט) אחד מהדברים שהשליט הקדוש ברוך הוא הרך בקשה, עוד אמרו (בויקרא רבה פרק י' קע"ו ע"ב) ויפול על פניו כדי שיטמן אותו הפה שחרף וגדף בעפר, שנאמר (איוב מ' י"ג) טמנם בעפר יחד. וכפי הפשט נפל ארצה כדרך המוכים על ראשם מכת מות: