אברבנאל על שמואל א יז:מד

ואמר לדוד בבזותו אותו שילך אליו ויתן את בשרו לעוף השמים ולבהמת הארץ, רוצה לומר שבכבדות המשא אשר עליו לא יוכל לרוץ לקראתו אבל שדוד ילך אליו וישסע אותו כשסע הגדי. ובמדרש ויקרא רבה (פרשה כ"א רפ"ח) ובמסכת שבת אמרו (א"ה נ"ל שצ"ל במ"ש רוצה לומר במדרש שמואל פרשה כ"א והמגיהים הראשונים טעו בזה ודוק): ואבא אליך אין כתיב כאן, אלא לכה אלי, מכאן שהארץ אחזתו ולא היה יכול לזוז ממקומו. ועוד דרשו שם אמר ולבהמת השדה ולא אמר לחית השדה, שהחיה היא האוכלת בשר האדם לא הבהמה, כיון שראה דוד שדבריו היו מקולקלין שאמר ולבהמת השדה אמר וכי אית בעיר אכיל בשר? אמר הדין דידי הוא יסגרך השם בידי וגו'. לעוף השמים ולחית הארץ וגו', והבן שדוד מאשר למדו שאול שמהשם לא יסור לבו ושלא ייחס גבורותיו למנהג טבעי כי אם לתשועת השם. (מה-מו) אמר לגלית אתה בא אלי בחרב ובחנית וכידון ואנכי בשם השם צבאות וגו', והוא יתברך יסגרך היום בידי, וגם מלבדך עוד אתן את פגרי מחנה פלשתים בכלל לעוף השמים ולחית הארץ, ואמר שהאומות והם כל הארץ ידעו כי יש אלקים בישראל, (מז) וקהל ישראל שכבר ידעו זה יכירו עתה כי לא בחרב ובחנית יהושיע השם, כי להשם המלחמה ויתן אותם בידינו ברצונו ובגודל יכלתו יתברך. ובמסכת סוטה (פרק ח' מ"ב ע"ב) אמרו שלפי שגלית אמר ברו לכם איש ועל הקדוש ברוך הוא אמרו, השיבו דוד ואנכי בא אליך בשם השם צבאות, כלומר אני בא כשלוחו ללחום עמך.