אברבנאל על שמואל א טז:ב

והנה מה שאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני, היה אצלי התנצלות בלתי אמתי, ששמואל לא היה רוצה למשוח איש בחיי שאול והיה בעיניו רע ומר המעשה שישחית את מעשה ידיו הוא בעצמו ושהוא יסכל את ידיו, ולכן כדי להשמט מההליכה התנצל ואמר איך אלך ושמע שאול והרגני? עם היותו יודע שהאל ית' לא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו, וגם ששאול לא ישלח ידו בנביא ה', והוא היה אוהב לשמואל מאד וירא מלפניו ומכבדו יותר מאביו ואיך יהרגהו? אבל היה זה בלי ספק להשמטו מלילך, ועם היות שהאל ית' ידע מחשבות בני אדם, היו בוחרים הנביאים ומבקשים פעמים רבות תואנות כדי שלא יאמרו בפירוש כוונותיהם לפני הקב"ה, ועל זה הדרך אמר אדוננו משה (שמות ו' ל') ואיך ישמע אלי פרעה, עם היותו יודע שדבר ה' היא תקום, אבל היה רצונו לישמט מההליכה ובחר אותה התואנה כדי שלא יצטרך לומר איני רוצה לילך, ומפני זה השיבו ה' כאן עגלת בקר תקח בידך וגו'. והיתה התשובה ממין השאלה לפייסו בדברים, עם היותו יודע שבהליכתו בדבר ה' לא תגע בו יד ולא יזיקהו אדם אבל מלא דבריו כפי פשוטם והנגלה מהם. וחז"ל אמרו (קידושין ל"ט ע"ב) שאין סומכין על הנס, ושמותר לשנות מפני השלום (יבמות ס"ה ע"ב), והוכיחו זה משמואל משום לא תנסו את ה' אלקיכם וששמואל באמת נתירא משאול ושהאל ית' יעצו על התחבולה הזאת כדי להנצל ממנו ושלא יסמך על הנס. ואתה רואה שלא היה זה המנהג בנביאים כי תמיד היו פוחדים והקב"ה היה מבטיח ולא היה מלמדם תחבולות להנצל, ולמה יעשה זה לשמואל? אבל האמת יורה מה שאמרתי. ואמנם ענין הזבח שיאמר שהיה הולך שם לזבוח הוא לפי שבכל מקום היו זובחים ומקטרים באותו זמן כל עוד שהיה אהל מועד בנוב ובגבעון, וידמה שהיה שמואל אומר פעמים רבות השם אמר אלי שאלך לזבוח במקום פלוני כדי להוכיח העם שם או לתת שם תודה לה' על דבר מה, וכן יאמר עתה לזבוח לה' באתי לאיזה מהתכליות. וצוהו שיקרא לישי בזבח ושאז יודיעהו את אשר ימשח ומה יעשה, ולא גלה לו מיד שם דוד כדי שיראה כל הבנים וידע שלא בחר ה' בהם כי אם בקטן שבכלם. ורלב"ג כתב בשם אחד מחכמי דורו שצוה השם על זה להעיר שכבר נמצא באותו מחוז חלל באדמה לא נודע מי הכהו, והיה מביא עמו עגלה כדי לקיים מצות עגלה ערופה, ומפני זה לא יחקור שאול למה היה הולך באותו מקום עם העגלה, כי העגלה תערף באיזה מקום שימצא בו החלל, וגם מזה יפחד שאול מהרוג את שמואל בזכרו מצות העגלה הערופה ושהקפידה התורה על רציחת נפש אדם, ואמרו ואמרת לזבוח לה' באתי לפי זה הפירוש הוא שכאשר יבא לבית לחם יאמר להם לזבוח לה' באתי, כי לא יתכן שיחשבו שבא לעשות עגלה ערופה אחרי שידעו שאין חלל בתוכם ופירוש נאה הוא. ורד"ק כתב בשם אחרים שאמר לו הקב"ה אתה אמרת ושמע שאול והרגני, עתה אני מצוך שתלך בפרהסיא עם עגלת בקר לעשות זבחים שלמים ביום המשחת דוד למלך, וזהו וקראת לישי בזבח, אמר לו לך בפרהסיא ונראה מי הורג אותך, ואשר כתבתי ראשונה הוא היותר נכון אצלי, והותרה השאלות ראשונה ושנית: