אברבנאל על שמואל א יד:ג

ואחיה בן אחיטוב וגו'. הקדים לספר הכתוב שני דברים: האחד שאחיה בן אחיטוב, שאותו אחיטוב היה אחי איכבוד בן פנחס בן עלי שאותו עלי כהן ה' בשילה בימים ההם, כי עתה כבר היה נחרב שילה ולכן לא אמר כהן ה' בשילה על אחיטוב כי אם על עלי שזכר, הנה אותו אחיטוב היה נושא אפוד שם עם שאול, והאפוד היה כולל לאורים ולתומים שהיה מביא עמו שמה. והנה יחסו לאיכבוד, והיה ראוי שיאמר לבד ואחיה בן אחיטוב בן פנחס בן עלי, אבל לפי שבמה שעבר זכר לידת איכבוד בן פנחס ולא נזכר דבר מאחיטוב, ולזה הודיע שהיה אחיו עם היות שלא נזכר שמה כי אם לידת איכבוד לבדו. או אומר זה להודיע שאחיטוב עם היותו אחי איכבוד ובן פנחס ונכד עלי שכלם היו רועי המזל ובא על ידיהם תקלה לישראל כשהיה הארון בידי פנחס במלחמה, הנה הוא היה טוב לפני השם ועמו היתה התשועה הזאת לישראל. והודיע זה להקדמת ידיעה למה שיזכור אחרי זה משאלת האורים והתומים, וגם להודיע שעם היותו בתוך העם עם שאול על כל זה העם לא ידע כי הלך יונתן מהמחנה, כי לא שאלו עליו לכהן ולא ידעו דבר. ומאשר יוחס כאן אחיה אל פינחס אבי אביו, אמרו חכמינו ז"ל במסכת שבת (פרק ה' נ"ה ע"ב) גופא אמר רב, פנחס לא חטא, שנאמר ואחיה בן אחיטוב אחי איכבוד בן פנחס בן עלי וגו', אפשר חטא בא לידו והכתוב מיחסו? והלא כבר נאמר (מלאכי ב' י"ב) יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב ומגיש מנחה לה' וגו', אם ישראל הוא לא יהיה לו ער בחכמים ואם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה לה' צבאות? אלא שמע מינה פנחס לא חטא וכו', וכבר כתבתי שם מה שמורה עליו פשט הכתובים: