אברבנאל על שמואל א י:כה

וזכר שאז דבר שמואל אל העם משפט המלוכה, והוא כמו שכתב הרלב"ג הכח אשר יש למלך על עמו והעונש הראוי למי שימרה את פיו והדברים אשר הוא חייב עליהם כמו שצותה תורה, ואין זאת הפרשה הקודמת שאמר הש"י לאיימם ולהפחידם כי אם המשפט הצודק אשר לו. ואם נרצה על כל פנים לפרש משפט המלך על מה שקדם למעלה בפרשה, יהיה פירושו כמו שאמרתי, שלפי שהם שאלו מלך לשפוט, אמר להם זה יהיה משפט שיעשה לכם המלך והוא העושק והגזל אשר יעשה בהם, והנה שנה בכאן להתרות בהם בשעת מעשה מלבד מה שכבר התרה בהם קודם המעשה, ולזה הניחו לפני ה', ר"ל לפני הארון לעד על מה שיהיה באחרית הימים. ואמנם איך נלכד שאול ומשפחתו ושבטו, אפשר שנאמר שהיה על פי הגורל ואפשר שהיה על פי האורים והתומים, ולזה אמר לפני ה' ואמר וישאלו עוד בה', והנכון שהיה שם גורל וג"כ משפט האורים והתומים כמו שזכרתי בחלוקת הארץ: וזכר הכתוב שהלכו ישראל איש לביתו (כו) וג"כ שאול הלך לביתו כבתחלה, כי ראה שלא קבלוהו ביניהם ברצונם והיו מגמגמים במלכותו זולתי החיל אשר נגע אליהם בלבם שהלכו עמו, (כז) כי שאר האנשים בני בליעל אמרו מה יושיענו זה ויבזהו ולא הביאו לו מנחה, ולכן חזר לביתו ולא נשתמש בכתר מלכות. ואחשוב מה יושיענו זה לא היה להיותם מזלזלים בעצמו, כ"א להיותו משבט בנימין הצעיר וממשפחה קטנה אמרו מה יושיענו זה? והנה אין לו משפחה ולא אנשי שבטו ראויים לעזרו, והיה ראוי שימלך מלך משבט גדול ורב ממשפחה מרובה כדי שהמלך ההוא יהיה רב להושיע את ישראל בעת הצורך עם אנשי משפחתו ושבטו מלבד אנשי שאר השבטים, הנה אם כן היה הבזיון דבק במשפחתו ובשבטו עם היותו בעצמו נאה לאדנות:

ואמנם בהיתר השאלה השנית הקודמת ותשובתה אומר, שבהמלכת המלך יצטרכו שני דברים בהכרח. האחד שיבחרהו הש"י ויבדלהו מתוך אחיו למלוך עליהם, וזה ע"י נביא בהמשחו אותו, כי אין ההמשחה זולתי אות הבחירה האלקית. והשני שבני ישראל ישימוהו למלך ויקבלוהו עליהם, כי שני הענינים האלה נכללים במאמר (דברים י"ז ט"ו) שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלקיך בו וגומר, הנה הבחירה האלקית היא על ידי נביא והשימה היא ע"י ישראל שיקבלו אותו למלך עליהם, והנה שמואל הנביא משח את שאול המלך וזו היא הבחירה האלקית, אחרי זה בא המצפה לשיקבלו אותו ישראל עליהם, ולפי שלא יחשדו אותו שבחר בו כרצונו, וכמו שחשדו קרח ועדתו למשה אדוננו (במדבר י"ו) על כהונת אהרן, לכן רצה לעשות בחירתו על פי האורים והתומים נגד כל ישראל, כדי שכלם ידעו ויאמינו שמהשם היתה מסבה וממנו בחירתו, והיה זה במשפט האורים והתומים בביאור גדול והיה על פי הגורל גם כן כענין מה שעשו בחלוקת הארץ, וכמו שהוכיחו חז"ל במסכת בבא בתרא (פרק ח' דף קכ"ב ע"א) שעם היות שם הגורל, הכהן היה מכוון והיה אומר שם שבט פלוני עולה ושם מחוז פלוני עולה והיה הגורל מסכים עמו, וכן הסכים משפט הגורל או משפט האורים והתומים עם מה שעשה שמואל שמשח את שאול באופן שידע שמן השמים המליכוהו. האמנם לפי שאנשי בליעל אמרו מה יושיענו זה ויבזוהו ולא הביאו לו מנחה, והיה לבב ישראל בלתי מסכים לענינו, רצה האל יתברך להביא ענין נחש העמוני שבא על אנשי יבש גלעד, באופן ששאול עם היותו משבט צעיר וממשפחה שפלה יעשה תשועה בישראל, ואז כל העם יודו בהמלכתו ויאמרו מי האומר שאול ימלוך עלינו תנו האנשים ונמיתם. ומפני שהיה שם חלוק לבבות בראשונה הוצרך שמואל ללכת הגלגל לחדש שם המלוכה, והחדוש היה שכלם בלב שלם ובנפש חפצה ימליכוהו עליהם להסיר הספק אשר היה קודם לזה ביניהם. ובהמלכת דוד ושאר המלכים היה הענין בשוה, שהיתה צריכה בחירת האל יתברך והוא עצמו המשיחו על ידי נביא שהוא אות הבחירה וכן היו נמשחים כלם, והיתה עוד צריכה המלכה והיא הקבלה שיקבלו ישראל אותו למלך עליהם, וכן המליכו לדוד, אם שבט יהודה אחרי מות שאול בחברון ואם שבטי ישראל כלם אחרי מות איש בשת, וכן עשו בכל שאר המלכים המשיחה שהיא בבחינת פעל האל וההמלכה שהיא בבחינת קיבול ישראל, ולא הוצרכו להבדיל השבטים על פי האורים והתומים או על פי הגורל, לפי שבשאול להיותו המלך הראשון ולהיות קטטה וחלוק לבבות בהמלכתו הוצרך הנביא לזה, כדי לאמת שמה שעשה בהמשחתו היה מאת ה' מן השמים, אבל בשאר המלכים שבאו אחריו לא נצטרכו הנביאים לזה, כי היו כבר מוחזקים ממה שנעשה בענין שאול שההמשחה היא אות עצמי בבחירת השם, והותרה עם זה השאלה השנית: