אברבנאל על שמואל א א:טו

ותען חנה ותאמר וגומר. אמרו המפרשים שחנה השיבו לא אדני איני שכורה כמו שחשבת אבל אשה קשת רוח אנכי. ורש"י כתב [במסכת ברכות] (פ"ה ל"א ע"ב) לא אדון אתה בדבר הזה, גלית עצמך שאין רוח הקדש שורה עליך כיון שחשבתני שכורה. ואני אחשוב שהפסוק הזה מסורס, שאינה אשה קשת רוח בעלת כעס ושאינה גם כן שכורה שהם דברים מתחלפים, וזהו לא אדני אשה קשת רוח אנכי וגומר, כלומר אדני לא אשה קשה רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי, רוצה לומר אין זה לעזות לבבי וקשיו והיותי אשת מדינים, וגם כן אין זה מפני שכרות כי אני יין ושכר לא שתיתי, ושללה חנה אם כן בזה שתי המדות המגונות האלה שהיה אפשר לחשוב בה ברבוי דברים. וביאר' שהאמת בענינה הוא ששפכה את נפשה לפני ה', והוא רמז להגדת רצונה בכוונה מופלגת, כאמרו (תהלים ק"ב א') ולפני ה' ישפוך שיחו ואמרו (שם ס"ב ט') שפכו לפניו לבבכם, כי התפלה אין צריך שתשמע לפני אדם ולכן הספיקה שפיכת נפשה לפני ה' לא לפניו: