אברבנאל על שמואל א א:יא

והיתה התפלה ה' צבאות אם ראה תראה בעני אמתך וגו'. וכפי דעת המפרשים יהיה גזרת המאמר הזה ונתתיו לה' וגו', תאמר אם ראה תראה וגו' וזכרתני וגו' ונתת לאמתך וגומ' הנה אז אתנהו לה' כל ימי חייו, רוצה לומר שלא יהיה כשאר הלויים הבאים לעבוד עבודה מבן חמש ועשרים שנה אבל כל ימי חייו מיום הגמלו יהיה לה' ויעבוד לפניו. ולדעתי תהיה הגזרה ונתת לאמתך וגו', רוצה לומר כי אם ישגיח האל יתברך בעניה ובחרפתה יהיה מחוייב שיתן לה זרע אנשים, ואם לא יתנהו יהיה להעדר ההשגחה. ואמרה זה להעיר שמפאת הצדק והיושר היה ראוי שיפקדה האלקים כפי עניה ולחצה, וזהו אם ראה תראה בעני אמתך, רוצה לומר אם אתה תשיג ותדע עניני הפרטים וזכרתני ולא תשכח את אמתך שלא יהיה לפניך שכחה, הנה אז בלי ספק תתן לאמתך זרע אנשים, רוצה לומר בנים זכרים שהוא זרע הנתלה באנשים, וכאשר יהיה זה נדרה שתתנהו לה' כל ימי חייו כמו שזכרתי. וכבר אחז"ל במסכת ברכות (פ"ה ל"א ע"ב) אמ"ר אלעזר חנה הטיחה דברים כלפי מעלה שנאמר ותתפלל על ה' ובכה תבכה. וכן אמרו במדרש שמואל (פרש' ב') אמרה חנה אם מן העליונים אנו? אל נמות, ואם התחתונים אנו? נפרה ונרבה כתחתונים. ועוד אמרה לפניו רבונו של עולם מכל אכלוסין שיש לפניך אין אתה פקדני כאחד מהם. ובמה שאמרה חנה ה' צבאות אמרו ז"ל שם (שם) אמר הקב"ה לחנה מתחילת ברייתו של עולם לא קלסני אדם בה' צבאות אלא את, חייך שמבניך עומד ופותח בו, הה"ד (שמו' א' ט"ו) כה אמר ה' צבאות פקדתי. ועוד אמרו שם (שם פר' א') כל מעשה אשה זו בכפלים, כעסה בכפלים שנאמר וכעסתה צרתה גם כעס, מנתה בכפלים שנאמר מנה אחת אפים, בכייתה בכפליים שנאמר ובכה תבכה, ראייתה בכפליים שנאמר אם ראה תראה, נדרה בכפליים שנאמר ותדר נדר. ועוד אמרו שם (ברכות פ"ה ל"א ע"ב) אם ראה תראה, אם ראה מוטב, ואם לאו תראה שאסתתר לפני אלקנה בעלי וישקני מי סוטה ואתה אי אתה עושה תורתך פלסתר, דכתיב (במדב' ה' כ"ח) ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע. ועוד דרשו (מ"ש פר' ב') אם ראה תראה אם ראה בצערי תראה בעבורי תראה בלידתי. ואמנם במה שאמרה זרע אנשים הרבו הדעות במדרש, (שם שם), אמרו וזכרתני בזכרים ולא תשכח את אמתך בנקבות, ונתת לאמתך זרע אנשים, ריב"ל אמר שלא יהיו פניו דומין לא לקוף ולא לסריס. ד"א אנשים צדיקים. ד"א אנשים נביאים. כד"א (במדב' י"א כ"ז) וישארו שני אנשים במחנה. ד"א זרע ששקול כשני אנשים, שנאמר (תלים צ"ט ו') משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו. ד"א זרע שימשח שני אנשים והם שאול ודוד. ומורה לא יעלה על ראשו שם (נזיר פ"ט ס"ו ע"א) חלקו בזה ר' נהוראי אומר שהיה נזיר עולם כשמשון, ור' יוסי אומר שלא היה עליו מורא של בשר ודם כי אם מורא שמים: