אברבנאל על מלכים א ט:ג

והודיעו יתברך ששמע את תפלתו ואת תחנתו ושקבל אותה ברצון, ולכן הקדיש את הבית אשר בנה, והיתה הקדושה ששם בתוכו שמו, ר"ל שכינתו והשגחתו שנמשך אחריה הברכה והטוב, וכמו שאמר (במדבר ו' כ"ז) ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם, ויהיו עיניו ולבו שם כל הימים, שהעינים רמז להשגחה, והלב הוא רמז לאהבה מסותרת. ולפי ששלמה בתפלתו שאל על שני דברים, ראשונה על קיום מלכותו, כמו שאמר שמור לעבדך דוד אבי את אשר דברת וגומר, ושנית על עניני הבית, באמרו להיות עיניך פתוחות אל הבית הזה וכמו שפירשתי, והיה ששלמה בכל תפלתו תמיד תלה הדבר בזכות ישראל ולא זכר דבר מזכותו, כאלו היה בטוח בעצמו שלא יחטא ולא יתן תפלה לאלקים, מפני זה תלה יתברך גם כן התנאי בשלמה עצמו, (ד-ה) ואמר ואתה אם תלך לפני כאשר הלך דוד אביך בתום לבב וביושר וגומר, והקמותי את כסא ממלכתך על ישראל לעולם, ר"ל הדבר הראשון אשר שאלת מקיום ירושת המלכות, הנה יתקיים אם אתה תלך בדרכי כאשר הלך דוד אביך, כי אז אקים את מלכותך כאשר דברתי לו, והיה זה מכף היושר, שאחרי שהיה היעוד לדוד, הנה שלמה אם ירצה לזכות בו יעשה כמעשיו ויהיה במקום דוד בצדקתו ואז יזכה לברכותיו, (ו-ז) אבל אם שלמה או בניו ובני ישראל ישובו מאחרי השם ולא ישמרו מצותיו וחקותיו וילכו לעבוד אלקים אחרים, הנה אז בהכרח יכרית את ישראל מעל פני האדמה. ואמנם לענין הבית שהיתה אליו הבקשה השנית, אמר שישלח אותו מעל פניו, רוצה לומר שיסור ממנו השגחתו, כמו שאמר (דברים ל"א י"ז) והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאוהו צרות רבות ורעות, ולזה אחרי יעוד העדר ההשגחה יעדם בכאן והיה ישראל למשל ולשנינה בתוך העמים, כי הנה אחרי חרבן הבית והסתרת הפנים בהכרח יהיו ישראל למשל ולשנינה, מה שלא יהיו קודם לכן עם כל צרותיהם: