אברבנאל על מלכים א ט:י

הפרשה החמשית תספר שאר הדברים הרשומים שעשה שלמה, וספור מלכת שבא ועושר המלך ומעשיו, ומה שנטה מהדרך האמתי בזקנתו עם נשיו, ומה שקרהו עם אויביו והנבואות שבאו עליו ומיתתו. תחלת הפרשה ויהי מקצה עשרים שנה וגומר, עד וילך ירבעם וגומר. והנה שאלתי בפרשה הזאת שש שאלות:

השאלה הראשונה מדוע נתן שלמה לחירם עשרים עיר בארץ הגליל? ואין לנו שנאמר שנתנם אליו חלף עבודתו אשר עבדו בעצי ארזים וברושים, כי כבר נזכר קודם זה שנתן לו בעבור זה עשרים אלף כור חטים ועשרים אלף כור שמן מכולת לביתו שנה בשנה ונתפייס בו חירם. ואם אמרנו שנתנם לו בעבור הזהב אשר נתן לו, הנה יקשה מאד איך היה מוכר שלמה עשרים עיר וממעט מלכותו ונותן ארץ ישראל לעממים (אשר לא כדת) בעבור זהב וכסף? השאלה השנית באמרו וישלח חירם למלך מאה ועשרים ככר זהב, ולא זכר הכתוב אם שלחם אליו במתנה או אם היו בעבור הערים אשר נתן לו, עם שהוא דבר מתמיה מאד כמו שאמרתי, וגם לא זכר הכתוב מה הדבר אשר נתן שלמה לחירם על זה הזהב, כי הנה הערים אשר נתן לו כבר נזכר קודם לזה ושלא ישרו בעיניו, ויורה שקודם שליחות הזהב היה ענין הערים:

השאלה השלישית באמרו וזה דבר המס אשר העלה המלך שלמה וגומר, וזכר בכלל המס פרעה מלך מצרים עלה וילכד את גזר וגו', ויבן שלמה את גזר וגומר ואת תעלת וגומר ושאר הבנינים שזכר שעשה, ואין זה מס ולא מענינו, וגם שנודה שענין המס וגזרת הכתוב הוא אמרו למטה כל העם הנותר מן האמורי וגומר, עדיין יקשה למה באו באמצע שאר הדברים ובנין הערים אשר זכר? השאלה הרביעית באמרו אלה שרי הנצבים אשר על המלאכה לשלמה חמשים וחמש מאות הרודים בעם וגומר, אך בת פרעה וגו', ויקשה אמרו בכאן שרי הנצבים אחר שכבר נזכרו למעלה בתוך ספור הבנין שהוא היה המקום הנאות אליו. וגם יקשה ששם אמר שלשת אלפים ושלש מאות, וכאן אמר חמשי' וחמש מאות, וגם בדברי הימים (דברי הימים ב' ח' י') אמר שהיו חמשים ומאתים והיא סתירה מבוארת. ויקשה עוד מה שסמך אך בת פרעה וגומר:

השאלה החמשית בספור ענין האניות שבאו לשלמ' כי בא גם כן נכפל פעמים רבות ונכנס שלא במקומו, כי הנה אמר ראשונה ואני עשה המלך שלמה וגומר, וזכר אחרי זה ספור מלכת שבא, ובתוך ספורה קודם שהשלימו אמר שנית וגם אני חירם וגומר, וזכר עם זה ספור האלמוגים ומה שעשה מהם, וחזר לספור המלכה, ואחרי כן אמר שלישית אחר ספור מלאכת הכסא כי אני תרשיש וגומר, והיה ראוי יותר שיספר ענין האניות מחובר ומדובק בבת אחת, ולא שיזכור אותו לשעורין מפוזר ומפורד בתוך ספורים אחרים:

השאלה הששית בספור האנשים אשר הקים השם לשטן לשלמה, כי הנה בראשון מהם שהיה הדד האדומי לא זכר שהשטין ולא שהרע לישראל כלל בימיו, כי אם שנשא אחות אשת פרעה ושבנו הגדול התגדל בבית המלך ואין צורך בספורים האלה, גם כי היה כל זה בימי דוד ולא עשה דבר מזיק בימי שלמה. ויקשה גם כן אמרו כל ימי שלמה, כי הנה העיד הכתוב שבימיו ישב ישראל בטח בדד איש תחת גפנו ותחת תאנתו וחרב לא עבר בארצם, וכמו שאמר קודם הבנין וישב יהודה וישראל לבטח וגומר מדן ועד באר שבע כל ימי שלמה, והוא סות' למה שאמר כאן ויהי שטן לישראל כל ימי שלמה.

והנני מפרש פסוקי הפרשה באופן יותרו השאלות כלם:

ויהי מקצה עשרים שנה וגומר. אחרי שספר הנביא הבתי' אשר בנה שלמה וכל תפלותיו, ראה לזכור עוד הדברים הרשומים והגדולים שעשה בימיו, כי היה כוונת זה הספור כלו להודיע מעלותיו ועשרו וחכמתו כמו שזכרתי פעמים, ובא הספור בדברים האלה זה אחר זה להכרח הדבור וצורך הספור ותכונתו, והגיד ראשונה שמקצה עשרים שנה אשר בנה שלמה וגו', ר"ל אחרי אותם עשרים שנה שבהם בנה שלמה את בית ה' ואת ביתו, שהם אשר זכר שבעה שנים ושלש עשרה שנה שבנה את ביתו, שהיא בית דירתו, אם בירושלם ואם ביער הלבנון, כי כל זה נכלל בשם בית המלך, (יא) אשר לאותם הבנינים חירם מלך צור נשא את המלך בעצי ארזים ובעצי ברושים ובזהב לכל חפצו, כאומר שרוממו וגדלו בכל זה, הנה אז נתן המלך שלמה לחירם בגמולו עשרים עיר בארץ הגליל. וכבר נזכר בדברי הימים (דברי הימים ב' ח' ב') שחירם נתן למלך שלמה עיירות להושיב בהם את ישראל, שנאמר והערים אשר נתן חירם לשלמה בנה שלמה אותם ויושב שם את בני ישראל, וכתבו המפרשי' שראשונה נתן חירם לשלמה הערים ההם ושלמה גמלהו בעשרים עיר אשר נזכרו בכאן, ושעשו זה לחזק הברית והאחוה ביניהם. ורחוק הוא אצלי שיתן חירם עיירות לשלמה ויקח עיירות ממנו ולא יזכור הכתוב זה עם זה, ויזכור שם מה שנתן חירם לשלמה וכאן מה שנתן שלמה לחירם, גם אינו מתישב אצלי מאמר חירם מה הערים האלה אשר נתת לי אחי ויקראם ארץ כבול, והיה בזה מבזה מתנת שלמה, ואיך נשארה אם כן אחריהם האהבה שנזכ' בכתוב? ולכן אחשוב אני ששלמה נתן לחירם בכל שנה ושנה כמו שנזכר למעלה חטים ושמן כמות רב למאכל ביתו, ואחרי שכלה את כל מלאכתו ראה לתת לחירם עיירות מארץ הגליל, לא שישתעבדו העירות ההם לחירם ולא שיהיה אדון עליהם וישתעבדו בם ישראל הדרים בהם אל מלך צור, כי יהיה שלמה בזה עובר על מצות התורה, אבל היה ענין המתנה שבאותה העיירות יגבה בכל שנה ושנה החטים והשמן אשר היה נותן אליו, והיו אם כן הפירות לחירם ומשפט הערים ואדנותם היה לשלמה, ולכן נתתם אליו בארץ הגליל שהיא ארץ חטה ושעורה ארץ זית שמן ודבש. ואולי היה הענין שעבדי חירם יזרעו ויקצרו שמה ויהיו עובדי אותם הארצות, שיהיה פרים שוה יותר ויותר מאשר התנדב לתת לו: