אברבנאל על מלכים א ח:סה

וספר הכתוב עוד שעשה שלמה את החג וכל ישראל עמו שבעת ימים ושבעת ימים, וכבר נזכר בד"ה (דברי הימים ב' ז' ט') כי עשו תחלה חנוכת המזבח שבעת ימים, ואחר כך עשו חג הסכות שבעת ימים אחרים ועשו ביום השמיני עצרת כמשפט, וביום שלאחריו שהוא כ"ג לחדש השביעי שלח את העם, ר"ל כי עם היות ששלח אותם ונטלו ממנו רשות ביום השמיני, הנה הם הלכו ביום הכ"ג, ואחז"ל (מועד קטן פ"א ט' ע"א) שעם היות שנטלו ממנו רשות ביום השמיני, לפי שלא הלכו באותו היום נטלו רשות פעם שני ביום הכ"ג שהלכו להם. ואעפ"י שעשו ז' ימי חנוכה קודם חג הסכות והיה יהכ"פ בכללם, אפשר שאותו היום עשו שלמי חגיגה כשאר הימים אבל באותו יום לא אכלו משלמיהם עד הלילה, ואם היה שאכלו אותו היום כדעת חז"ל יהיה הדבר להוראת שעה וע"פ נביא, כי נביאים היו שמה, וכמו שהביאו כ"ז בפ"ק ממס' (משקין) [צ"ל מועד קטן] ויהי' לפ"ז פיה"כ ויעש שלמה את החג שהוא חג הסוכות. וספר איך עשאה, באמרו שעשה שבעת ימים ושבעת ימים, ר"ל שבעת ימי חנוכת המזבח, וראשונה שבעת ימי החג, ואחריהם היום השמיני הוא העצרת. זהו מה שכלל הספור במקום הזה. ואמנם בדברי הימים סופר בזה ענין אחר איום ונורא, אמר שם (דברי הימים ב' ו' א' וכו') וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מן השמים ותאכל העולה והזבחים וכבוד השם מלא את הבית ולא יכלו הכהנים לבא אל בית ה' כי מלא כבוד ה' את בית ה' וכל בני ישראל רואים ברדת האש וכבוד ה' על הבית ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו והודות ליי' כי טוב כי לעולם חסדו, והוא מהתימה איך לא זכר הנביא בזה הספור דבר מזה? בהיותו הגדול והמפורסם שבנסים, והוא אשר נעשה למשה ביום המלואים, וכמו שהבאתי בשאלה הששית, ובתשובת הספק הזה ראיתי להרחיב המאמר, מפני שמצאתי חלוף גדול ממה שנזכר כאן למה שנזכר בדברי הימים, כי כאן זכר הכתוב ביאת הענן וכבוד ה' אשר מלא את הבית ולא זכר האש, שנאמר והענן מלא את בית ה' ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן כי מלא כבוד ה' את בית ה', ואמנם בדברי הימים זכר האש והכבוד ולא זכר הענן, שנאמר ולא יכלו הכהנים לבא אל בית ה' כי מלא כבוד ה' את בית ה' וכל בני ישראל רואים ברדת האש וכבוד ה' על הבית וגומר, ומפני זה ראוי שנחקור אם כבוד ה' נאמר על הענן לבדו או על האש לבדו, או על המקובץ ומחובר משניהם יחד, או על דבר אחר זולתם? ומהו זה הדבר? ונדע עם זה טבע זה הענן, אם הוא מהעננים המתילדים מהאידים העולים או מטבע אחר? וכן האש אם הוא יסודי פשוט או אם מורכב? רצוני אויר מתלהב שורף, כאשי' הנמצאים אצלנו, ובכלל נחקור ממציאותם, אם הוא טבעיי או נסיי? ואם הם דברים נבראו לשעתם או מששת ימי בראשית? ונדע גם כן אם הענן והאש והכבוד שבאו בבית שלמה היו עצמן כעמוד הענן ועמוד האש ההולך לפני מחנה ישראל בצאתם ממצרים? ואם הם אשר ירדו על הר סיני ואשר מלאו את המשכן ביום הקמתו ואשר ירד על המזבח ביום השמיני למלואים ואשר נראה לעיני בני ישראל במדבר פתח אהל מועד פעמים רבות, או אם היו האשים האלה מטבע אחד או מתחלפי הטבעים גם כן? ונדע עם זה תכלית מציאותם בכל מקום שהם בכלל ובפרט. ולפי שלא מצאתי למפרשים בזה הדרוש דבר נאות ומספיק, אמרתי הנה באתי כפי הסברה הישרה והאמונה התוריית לבאר השרשים האלה הארבעה אשר זכרתי, ובתום לבבי ובנקיון כפי הדבר אשר ישים אלקים בפי אותו אדבר. ואומר שכפי מה שיורו עליו הכתובים והסכימו עליו חכמי התורה האחרונים, הנה כבוד ה' נאמר בייחוד על האור שהיה נראה בתוך הענן אשר קרא הכתוב בשם אש, כמאמר הכתוב (שמו' כ"ד ט"ז) וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים וגומר ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל, הנה גלה שכבוד ה' אינו הענן אבל הוא דבר דומה לאש באורו וזוהרו, והענן הוא סביבו ומכסה אותו, כמו שהעשן תמיד סביב האש, וכמו שהלפידים האשיים נראים מתוך העננים, ככה היה כבוד ה' הדומה לאש בתוך הענן והערפל, ומזה תדע שאמרו ויכסהו הענן ששת ימים אינו חוזר אל ההר ולא אל משה, כדעות שני החכמים החולקים בזה בגמרא (יומא ד' ע"ב) אבל באמת שב אל הכבוד שזכר, שכסהו הענן ששת ימים ולא היה נראה לישראל כל אותם הימים כי אם הענן, וביום השביעי כאשר קרא אל משה נבקע הענן ואז ראו כבוד השם שהיתה בתוכו כאש אוכלת לעיניהם. וכבר הסכים הרב המורה על שכבוד ה' הוא האור הנברא, כתב בפרק י"ט ח"א על (שמות מ' ל"ד) וכבוד השם מלא את המשכן ז"ל, אלא אם תרצה שתשים כבוד השם האור הנברא אשר יקרא כבוד ה' בכל מקום וכו'. ובפרק י"ח הקודם אליו אמר ז"ל, שמשה התקרב אל המקום מההר אשר שכן עליו האור, כלומר כבוד השם וכו', וכן בפרקים מספרו. וכן כתבו הרמב"ן על פסוק (שם שם) ויכס הענן את אהל מועד ז"ל, יאמר כי הענן כסה את האהל מכל צד, וכבוד ה' מלא את המשכן, כי תוכו מלא הכבוד והכבוד היה שוכן בתוך הענן תוך המשכן וכו'. ובפרשת ואתחנן כתב ז"ל (דברים ה' כ"ג) מתוך האש הענן והערפל, ביאור למתוך האש, כי האש ענן וערפל סביביו וכו'. והראב"ע ז"ל כתב בפרשת פקודי על פסוק (שמות מ' ל"ח) כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו, בענן או במשכן והראשון נכון. הלא אלה כלם ראשי בני ישראל המה הסכימו שכבוד ה' נאמר על האור והאש שהיה בתוך הענן בייחוד, עם היות שכבר יאמר על קבוץ הענן והאש אשר בתוכו ויקרא הכלל בשם החלק, כי להיות כבוד השם בענן יקרא הענן והאש כלו כבוד ה', והוא השרש הראשון. ואמנם טבע זה הענן והאש, ראוי שתדע שהענן ההוא לא היה כשאר העננים המתילדים מהאידים, והאש גם כן לא היה מהיסודי ולא מהמורכב המתלהב אשר אתנו, אבל היו בלא ספק דברים נסיים בראם הש"י על דרך הפלא. ודעתי בענין הזה, שהיה הענן הוא החשך אשר על פני תהום שנברא במעשה בראשית ביום הראשון קודם שהיו אידים בעולם, והיה החושך ההוא ענן עב חשוך בראו הקב"ה מלא דבר כשאר הדברים הנבראים בראשונה, והאור הוא הנברא ג"כ מתחלת הבריאה באותו יום הראשון מטבע עליון, וכמו שאמרו חז"ל (חגיגה י"ב ע"א) גנזו הקב"ה לצדיקים, ואותו ענן הוא הנקרא ענן הכבוד ואותו האור הוא הנקרא כבוד ה' כמו שזכרתי, ולהיותו בתוך הענן קנה הענן זה השם, ר"ל ענן הכבוד, ומזה דבר הנביא יחזקאל (יחזקאל א' ד') כשספר שראה בתחלת נבואתו ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב ומתוכה כעין החשמל מתוך האש. הנה אם כן הענן אינו מטבע העננים השפלים, ולא האש מטבע האש היסודי ולא מהמורכב, ושניהם נבראו, ר"ל אש וענן בתחלת הבריאה על דרך הפלא המוחלט כשאר הדברים שנבראו תחלה בימי בראשית. ואמנם ביאור זה והוכחת אמתתו אינו ממה שיאות לזה המקום, כי הוא דרוש עמוק עמוק מי ימצאנו וסוד מסודות התורה ומסתריה, ואם תרצה לבא עד תכונתו כפי דעתי, לך לך מארצך ומחומריותיך ומבית אביך והפשט ממך המנהגים ועיין בספר מחזה שדי אשר אני עושה, כי שם ביארתי כל זה בשלמות גדול וזהו השרש השני. הענן והאש אשר זכרתי, המה היו עמוד הענן ועמוד האש אשר הוליך הש"י לפני בני ישראל בצאתם ממצרים, כי הנה שלח יתברך לפניהם אורו נברא וענן הכבוד סביבו, ואל יקשה עליך מה שאמר הכתוב (שמות י"ג כ"ב) שהיה הולך עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה, לפי שעם היות שניהם מתחברים האש והענן, היה האש נראה בלילה להעדר אור השמש ולא היה נראה ביום מפני הנצוץ השמשיי, כמו שיהיה באור הכוכבים שבהיותם תמיד על הארץ לא יראו ביום ויראו בלילה להסתר השמש, ולזה היה עמוד האש נראה בלילה לזוהרו ועמוד הענן היה נראה ביום לעביו, עם היות שכאשר עמדו על הים נראו שניהם יחד בלילה אחת, כמו שאמר (שם י"ד כ') ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה, והענן האלקי הזה והאור הדומה לאש שנקרא כבוד ה' המה ירדו על הר סיני, כמו שאמר (שם י"ט ט') הנה אנכי בא אליך בעב הענן, ואמר (שם שם י"ח) והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן, כי העשן הוא היה הענן הסובב את האש, וכמו שכתב רש"י מתוך הענן, ענן זה כמו עשן, ובפרשת כי תשא נאמר (שם ל"ג ח') והיה כבא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם משה, ובתוך אותו הענן היה האור הנברא, ולכן אמר שם (שם שם ט') וראה כל העם את עמוד הענן עומד פתח האהל וקם כל העם וישתחוו איש פתח אהלו, לפי שבתוך הענן היה הכבוד האלקי, ולכן היה הדבור למשה מתוך הענן, כמו שאמר (שם ל"ד ה') וירד ה' בענן ויתיצב עמו שם ויקרא בשם ה' וכתיב (ויקרא ט"ז ב') כי בענן אראה על הכפורת, והענן והכבוד הזה הוא אשר מלא את המשכן, כמו שאמר (שמות מ' ל"ד) ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן, הנה ביאר שכבוד ה' הוא נאמר על הענן אשר בתוכו האש, כי היה שם כבוד ה' נאמר בייחוד על האור העליון שהוא כאש אוכלת, ובעבורו יקרא הענן הסובב אותו ענן הכבוד, והמקובץ משניהם ענן ואש יקרא גם כן בכללות כבוד ה', כי יקרא הכלל בשם החלק, וביום המלואים נאמר (ויקרא ט' כ"ג כ"ד) וירא כבוד ה' אל כל העם ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח וגומר, זכר שנראה הכבוד שהוא הענן ואש בתוכו ושיצא האש מתוכו ותאכל על המזבח, ובענין המן והמרגלים ומחלוקת קרח ומי מריבה נזכר תמיד כבוד ה' שנראה אל העדה, והוא עמוד הענן שהיה האש בתוכו, ובספר ואלה הדברים לפי שהואיל משה באר את התורה לא נזכר בשום מקום כבוד ה', אבל זכר בפירוש תמיד האש הענן והערפל. הנה התבאר מכל זה שהענן והאש אשר ראו ביציאת מצרים ועל הים ובמעמד הר סיני ובהקמת המשכן וביום השמיני למלואים ובכל ימי המדבר, המה עצמם באו בבית האלקים אשר בנה שלמה אחרי שהכניס הארון אל קדש הקדשים והוא השרש השלישי. ולהיות כבוד ה' נאמר ביחוד על האש ובכללות על הענן והאש, אמר כאן בספר מלכים והענן מלא את בית ה', והוא ענן הכבוד שהיה בתוכו האש, ואמר ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן כי מלא כבוד ה' את בית ה', ר"ל שלא יכלו לעמוד לשרת משני סבות, האחת מפני הענן, והשני מפני האש, וזהו כי מלא כבוד ה' את בית ה' שהוא האש שנקרא בייחוד כבוד ה', ויחסר בזה וי"ו התוספת, כאלו אמר וכי מלא כבוד ה' שהיא הסבה השנית. ואין להקשות על זה מאשר זכר הכתוב בכאן שהענן והכבוד מלא את בית ה' קודם תפלת שלמה, ובדברי הימים כתוב שירד האש ככלות שלמה להתפלל, כי הנה קודם תפלת שלמה כשהונח הארון במקומו ירד הענן והאש בתוכו הנקרא כבוד ה' ומלא את הבית, ואמר שלמה עליו ה' אמר לשכון בערפל והתפלל תפלותיו כלם, וככלותו להתפלל ירד אותו האש אשר היה בתוך הענן על המזבח כמו שנזכר בדברי הימים. והנה זכר הנביא כאן בספר מלכים ירידת האש על המזבח בקוצר, לפי שכבר היה ידוע ירידת האש בחנוכת המזבח כמו שהיה ביום המלואים (ויקרא ט' כ"ד) ובגורן ארונה היבוסי (דברי הימים ב' כ"א כ"ו) וכן זכרו חז"ל (עיין רש"י וראב"ע שם) שירד להבל ולמנחתו ולנח ולבניו על עולותם ולאברהם כשבנה המזבח, ולהיות זה דבר נהוג תמיד בחנכת המזבח, לא ראה כותב הספר מזה לספר בו הפרטים שזכר עזרא בספרו. ואמנם לא זכר שם בדברי הימים דבר מהענן כי אם מהאש והכבוד, לפי שהכבוד נאמר שמה על הענן והאש אשר בתוכו, שהוא שם נאמר בכלל כמו שזכרתי, ולזה אמר שם ולא יכלו הכהנים לבא אל בית ה' כי מלא כבוד ה' את בית ה' שזהו עצמו מה שאמר כאן בספר מלכים על הענן. ואמנם מה היה תכלית מציאות הראות כל זה, הנה הוא לפי שהכבוד הנברא הזה, ר"ל הענן והאש הם דגל השכינה האלקית מורים עליה, וביאתם אל הבית היה להודיע ששכינת הש"י והשגחתו תשרה שמה, ולזה נאמר בעמוד הענן ועמוד האש (שמו' י"ג כ"א וי"ד י"ט), וה' הולך לפניהם יומם, ויסע מלאך האלקים, לפי ששני העמודי' ההם היו דגלי ההשגח'. ואולי שלשניהם כוון גם כן שלמה בשני העמודים אשר עשה ושם פתח בית ה', והיה יכין כנגד עמוד הענן ובועז כנגד עמוד האש, כמתפלל ומתחנן שהאור האלקי וענן כבודו יבואו שמה, ובאמצעותם תשרה השכינה האלקית וההשגח' העליונ' בבית ה' וזהו השרש הרביעי. ובזה די לבאר בזה המקום מזה הדרוש על דרך הידיעה המקובלת: וכבר נשאר להתיר השאלה החמשית אשר שאלתי בפרשה, והיא איך לא בקש שלמה מאת השם יתברך שיעשה בבית המקודש נסים ונפלאו', למען ידעו ויתבוננו כל בני אדם כי שם השם נקרא על הבית ושכינתו בתוכו? והנה מצאנו לחז"ל שאמרו באבות (פרקי אבות פרק ה' מ"ה) עשרה נסים נעשו בבית המקדש, לא הפילה אשה מריח בשר קדש, ולא הסריח בשר הקדש מעולם, ולא נראה זבוב בבית המטבחים, ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים, ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה, ולא נצחה רוח את עמוד הענן, ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, עומדים צפופים ומשתחווים רווחים, ולא הזיק נחש ועקרב בירושלם, ולא אמר אדם לחבירו צר לי המקום כשעולין לרגל וכו'. ואם היו נעשים הנסים האלה בבית המקדש תמיד איך לא בקש עליהם שלמה בתפלתו? כי זה ממה שיעיד יותר על קדושת הבית, אבל תשובת זה מבוארת היא, שכבר התבאר בזולת זה המקום, שהנסים לא יעשה אותם הקדוש ברוך הוא כי אם לצורך השעה והתכלית הכרחי, והנה שלמה ראה שהשם יתברך עשה בבית מקדשו שני נסים מפורסמים גדולים מאד, והם הענן אשר היה תמיד בקדש הקדשים, והאש השממיי היורד על המזבח שהיה רובץ בתוכו כאריה, כמו שזכרו חז"ל (יומא כ"א ע"ב), ואחרי היות שמה שני הנסים הגדולים והמפורסמים האלה, לא היה צריך לבקש על נסים אחרים, אם להיותם בלתי הכרחיים, ואם לפי שלא היתה כוונתו לגסות הרוח כי אם להועיל לעם ישראל, ולכן בקש על ענינם ותפלותיהם וצרכיהם לא על שאר הדברים שלא היה בהם תועלת. והנה הנסים ההם שזכרו חז"ל שהיו נעשים בבית המקדש היו נעשים לכבוד הבית, ולא היו מרגישים בהם כי אם הישראלים מאמינים בני מאמינים שהיו נותנים אליהם לב, ולא היה ראוי שיבקש שלמה שיעשה אותם, אחרי שלא היו על ההכרח עם היותו יתברך עושה אותם כפי רצונו וחסדו. וכבר נרמזו גם הנסים ההם וזולתם במה שאמר בתחלת תפלתו, להיות עיניך פתוחות אל הבית הזה לילה ויום אל המקו' אשר אמרת יהיה שמי שם, והמאמר הזה יסבול שתהיה השגחתו שמה בדברים אלקיים תמידים, והם הנסים שיעשה שמה, ועליהם השיבו יתברך הקדשתי את הבית הזה אשר בנית לשום שמי שם, רוצה לומר שתהיה בבית קדושה רבה ונסים גדולים, באופן שיקרא שם ה' על הבית ההוא: