אברבנאל על מלכים א ח:נד

ויהי ככלות שלמה וגומר. ספר הכתוב שכאשר כלה שלמה להתפלל את כל התפלה והתחנה הזאת בכריעה בקידה והשתחואה לגבוה יתברך, (נה) ראה לברך את העם וקם על רגליו, כי לא היה ראוי שיברך את העם באותו האופן מהכריעה שבירך והתפלל לשם יתברך, (נו) והקדים לברכתו ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל, לומר שעל המנוחה ועל נחלת הארץ הנבחרת יודו שמו ויברכוהו, ואמר זה על מה שאמר משה בפרשת ראה (דברים י"ב י') והניח לכם מכל אויביכם מסביב וגומר, (נז) ולזה יבקש ממנו יתברך שיהיה עמהם כאשר היה עם אבותיהם, כלומר שעם היות שכבר נתקיים מה שיעד לאבות אברהם יצחק ויעקב מירושת הארץ, הנה לא יעזבם ולא יטשם לאמר מה לי עוד לעם הזה? והנה כבר עשיתי עמהם מה שנדרתי, אבל יהיה עמהם תמיד כמו שהיה עם אותם האבות הקדושים קודם שנתן להם את הארץ, ולא יעזוב את עמו ישראל ויטה לבבם וידריכם בדרך ישרה, כדי שילכו בכל דרכיו וישמרו מצותיו. ואם נפרש כאשר היה עם אבותינו על דור המדבר שינהיגם כמו שעשה להם, ראוי לפרש שלא יעזבנו ואל יטשנו להסיר מעלינו השגחתו כשאר עשה לדור המרגלים עד תומם.