אברבנאל על מלכים א ח:לז

ואחר שזכר הגשמים זכר מיני רעב אחרים שאינם מפני עצירת הגשמים כי אם מפני סבות אחרות שיזכור, וגם מיני חליים ודבר, ועליהם אמר רעב כי יהיה בארץ, כלומר בסבת שטף מטר או ברד או בסבת הרוחות או בסבת חום השמש בשבולים או סבות אחרות, וג"כ זכר שדפון ירקון שהם חלאים רעים כשיהיו בארץ, או ארבה או חסיל כשיבא, או כשיבא האויב לצור על ערי ישראל ובכלל כל נגע וכל מחלה, (לח) הנה כל תפלה וכל תחנה אשר תהיה אם לכל האדם, רוצה לומר לכל איש ואיש בפרט, ואם לכל עמך ישראל אם יהיה להם בכלל נגע או מחלה או צרת אויב, כי כל אחד ידע תוגת לבו וצרכיו, ויפרוש כפיו אל השמים בזה הבית (לט) תשמע השמים ותמלא בקשתם כפי זכותם, וזהו אמרו ונתת לאיש וגומר, רוצה לומר כפי זכותו וענינו, כי בזה יבואו כלם ליראה את השם הנכבד כאשר יכירו וידעו שעונותיהם סבבו להם אלו הרעות, ושעם התשובה וקדושת הבית ירפאו נגעיהם ויותרו צרותיהם, על דרך מה שאמר המשורר (תלים ק"ל ד') כי עמך הסליחה למען תורא. ואמנם למה אמר שלמה תמיד ואתה תשמע השמים, והיה די בשיאמר ואתה תשמע, ומה ענין לשמים בזה, אחשוב שלהיות הנהגת העולם התחתון הזה מושפעת מהשמים, היתה תפלת שלמה שהאל יתברך ישמע תפלת הקורא אליו בביתו וישדד המערכות השמימיות, כדי להסיר הרע המסודר מפאת המערכה, ואעפ"י שיהיו שמה סבות מעיקות ומונעות מזה הנה אלקינו ביכלתו המוחלט יסיר המונעים ההם כלם, וזהו ענין הסליחה שאמר תמיד ואתה תשמע השמים וסלחת. וכבר זכרתי שעם היות שאמר בתפלתו וסלחת ועש' ונתת לאיש ככל דרכיו, אין הכוונה שלא יעשה חסד כי אם לצדיק, אבל שאחרי שיפרוש כפיו בבית הזה וייטיב את לבו ומחשבותיו לפני ה', מיד לא יזכרו הראשונות וכל חטאתיו לא תזכרנה, כי זה היה פעל קדושת הבית שהיתה מביאה הכפרה והסליחה מבלי יסורין, וזהו אמרו ונתת לאיש ככל דרכיו, ר"ל הוא עזב את עונותיו והשליכם מעל פניו, גם אתה בגודל זרועך תשליכם מעל פניך ולא יעלו על לב, וכמו שאמר (ירמיה נ' כ') יבוקש את עון ישראל ואיננו כי אסלח וגומר. וראוי שתדע ששלמה בתפלתו זכר שלשה שמות, שהם תפלה תחנה ורנה, ושאינם שמות נרדפים, אבל הם כפי שלשה חלקים שראוי שיהיו בכל תפלה שיתפלל האדם אל בוראו. האחד הוא בזכרון שבחי האל יתברך, וכמו שאחז"ל יזכיר אדם שבחו של מקום תחלה ואחר כך יתפלל (ברכות ל"ב ע"א), וזכרון הזבחים וההלולים נקרא רנה. וחלק השני הוא בהיות אדם מצדיק ודן את עצמו כשהוא חוטא והמעטת ענינו וכחו, כאומר מה אני ומה חיי? וזה נקרא תפלה, שהוא משורש פלל, שענינו משפט, כמו (שמו' א' ב' כ"ה) ופללו אלקים (בראשי' מ"ח) ראה פניך לא פללתי. והחלק השלישי הוא בבקשת הצרכים ושאלת השואל ונקראת תחנה, וכמו שאמר (ירמיה ל"ח כ"ו) מפיל אני תחנתי לפני המלך, ומזאת הבחינה והשמוש באו שלשת המלות האלה בדברי שלמה רנה תפלה ותחנה, כמו שאמר לשמוע אל הרנה ואל התפלה, ואמר ופנית אל תפלת עבדך ואל תחנתו. ואין ספק שפעמים ישמשו המלות האלה זו בשמושה של זו, להיות ענינם קרוב, אבל המובן והשמוש השרשיי אשר בכל אחד מהם הוא כפי מה שאמרתי. ואחרי שזכר כל מיני התפלות אשר יעשו הפרט והכלל בבית המקודש, (מא) זכר שגם הנכרי שאינו מישראל ובא בארץ רחוקה להתפלל בזה הבית למען שמו ישמע השמים ויעשה ככל אשר יקרא אליו הנכרי, כי ימשכו מזה שתי תועלות, האחד שיאמרו ליראה את השם הנכבד כעם ישראל, והשני שיכירו וידעו כי שם ה' נקרא על הבית. והנה לא אמר שלמה בנכרי ונתת לו ככל דרכיו, או אשר תדע את לבבו כמו שאמרו בישראל, לפי שתפלת ישראל תלויה בתשובה ותפלת הנכרי היתה בלי תנאי, כי בידוע הוא שאין לבו שלם ונכון עם השם: