אברבנאל על מלכים א ח:כה

(כה-כו) והנה היה תכלית הדברים ועתה השם אלקי ישראל שמור לעבדך דוד וגומר, ואמר אחריו ועתה אלקי ישראל יאמן נא דבריך אשר דברת לעבדך דוד אבי וגומר, ויראה ששני המאמרים האלה ענינים אחד והם מאמרים כפולים, שהיא השאלה הראשונה אשר שאלתי בפרשה, והמפרשים לא התעוררו לישב הפסוקים האלה ולהשיב על היתור הנראה בהם, וענינם אצלי שהש"י בדברים אשר דבר לדוד על ענין הבית יעדו שבניו אחריו ירשו את כסא מלכותו, כמו שאמר בספר שמואל (שמו' א' ז' ט"ז) ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם, ויעדו עוד שהיושב על כסאו יהיה עבד האלקים ואוהבו, וכמו שאמר שם אני אהיה לו לאב והוא היה לי לבן, והנה שלמה בקש עתה על שני החסדים האלה שיקיים הש"י שניהם. ועל הראשון אמר ועתה ה' אלקי ישראל שמור לעבדך דוד אבי את אשר דברת לו לאמר לא יכרת לך איש מלפני יושב על כסא ישראל, ולפי שהיו הייעודים האלקיים כלם על תנאי זכות המקבל, אמר רק אם ישמרו בניך את דרכם וגומר. והחסד השני אשר בקש עליו הוא, שיהיה שלמה אהוב למעלה וישמע האלקים תפלתו ויעשה צרכיו בקראו אליו, ועל זה אמר שנית ועתה אלקי ישראל יאמן נא דברך אשר דברת לעבדך דוד אבי, והוא שישים השגחתו על שלמה ועל הבית, (כז) וזהו אמרו כי האמנם ישב אלקים על הארץ, רוצה לומר שבאמת ובאמונה קיימת אמונת ההשגחה האלהית על הארץ אשר נתן להם, ופירש דבריו שלא אמר הישיבה על הארץ להיותו יתברך מוגבל במקום ונאחז בגדר גשמי, כי אם להדבק השגחתו באנשי הארץ, וזהו אמרו כי הנה השמים ושמי השמים, ר"ל הגלגלים כלם והגלגל העליון המקיף בכל לא יכלכלוך אף כי הבית הזה? (כח) אבל היה כוונת המאמר כי ישב אלקים על הארץ, שתפנה אל תפלת עבדך ה' אלקי לשמוע אל הרנה ואל התפלה אשר עבדך מתפלל לפניך היום, ואמר זה על עצמו שישמע האלקים אל תפלתו ויקבל אותה ברצון, וקרא עצמו עבד ה' להיותו עובד אותו בכל לבבו ובכל נפשו, ולזה אמר אשר עבדך מתפלל לפניך היום, ר"ל התפלה שהיה רצונו להתפלל היום ההוא באותו מעמד, וכאלו היה זה רשות והקדמה לתפלתו. ומיד זכר התפלה אשר היה מתפלל לפניו יתברך, (כט) והיא אמרו להיות עיניך פתוחות אל הבית הזה לילה ויום, ר"ל שתדבק שם השגחתו, כי העינים נאמרו בו יתברך על ההשגחה, כמו שאמר (זכרי' ד' י') עיני ה' משוטטות בכל הארץ, זהו האופן הראשון בפירוש הפסוקים האלה. ואפשר עוד לפרש באלו הפסוקים ששלמה כוון בדבריו, להודיע ששרות השכינה בבית המקודש היה בזכו' דוד אביו, ולכן אמר בתחלת הדברים ברוך ה' אלקי ישראל אשר דבר בפיו וגומר, מן היום אשר הוצאתי את עמי ישראל ממצרים לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית להיות שמי שם, ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל ויהי עם לבב דוד לבנות בית וגומר, ועל כן אמר בבקשתו ועתה ה' אלקי ישראל שמור לעבדך דוד אבי את אשר דברת לו לאמר לא יכרת לך איש מלפני יושב על כסא ישראל וגו', וכדי שישראל יאמינו ביעוד הזה אשר יעדת את דוד על התמדת כסאו, יהי רצון מלפניך שישב אלקים על הארץ, רוצה לומר שתשרה השכינה בבית הזה אשר בניתי, לא שתהיה נכלל במקום כי אם שתפנה אל תפלת עבדך שלמה שמתפלל לפניך היום הזה, והיא להיות עיניך פתוחות אל הבית הזה, כי כאשר יראו ישראל שירד הכבוד האלקי ושרה השכינה בבית הזה אשר דברת לדוד, יאמינו ביעוד קיום והתמדת מלכותו, כי כמו שהיות השכינה במשכן האלקי היה אות עצמי על דבקות משה והיותו נאמן ביתו, ככה בשרות השכינה בבית אשר בנה שלמה במצות דוד אביו יאמן היעוד הטוב אשר אמר דוד שדבר אליו האלקים, וזהו אמרו ועתה אלקי ישראל יאמן נא דברך אשר דברת לעבדך דוד אבי, והדבור הזה הוא אשר זכר למעלה לא יכרת לך איש וגומר, אבל בראשונה בקש שלמה מהאל יתברך שישמור לדוד החסד ההוא אשר דבר לו, ועתה יבקש שישכון כבודו בבית, באופן שבזה יאמן בעיני כל בית ישראל שדברו אמת וקיים לעד, ועל כן תמצא שפעמים רבות בזמן המלכים זכר הכתוב שהיה הש"י מוחל לעונותם בעבור דוד עבדו, וכמו שאמר (ישעי' ל"ז ל"ה) וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי, ועל זה יסד דוד שיר המעלות (תלים קל"ב) זכור ה' לדוד אל כל ענותו, באמרו עד אמצא מקום לה' נבואה למשכנותיו וגומר, והתפלל על שרות השכינה באמרו קומה ה' למנוחתך וגומר ואמר בעבור דוד עבדך וגומר, לפי שבעבורו היה, וכל המזמור ידבר מזה, וזהו אמרו בכאן יאמן נא דברך אשר דברת לעבדך דוד וגו', וגזרת המאמר הזה כלו הוא אמרו להיות עיניך פתוחות אל הבית הזה, ונתן סבות וטענות מכריחות על זה. האחת באמרו אל המקום אשר אמרת יהיה שמי שם, ר"ל שהוא יתברך אמר על הבית הזה (בסי' הנמשך פסוק ג') והיו עיני ולבי שם כל הימים, ומפי זה ראוי שידבק שמה השגחתו.

והטענה השנית הוא אמרו לשמוע את התפלה אשר התפלל עבדך אל המקום הזה. ר"ל כי מפני זכות המתפללים אם יבא חסיד ועבד האלקים להתפלל במקום ההוא יהיה מהראוי שידבק שם השגחתו, ולפי זה אמרו למעלה אשר עבדך מתפלל לפניך היום נאמר על עצמו, ואמרו למטה אשר התפלל עבדך אל המקום הזה כוון בו לכל אדם שיהיה עובד אלקים והולך בדרכיו בבואו להתפלל שמה, (ל) והיה גזרת המאמר כלו ושמעת אל תחנת עבדך ועמך ישראל אשר התפללו אל המקום הזה, ר"ל כי בין שיהיה המתפלל יחיד או רבים ישמע תפלתם. ואמנם אמרו אחר זה ואתה תשמע אל מקום שבתך אל השמים ושמעת וסלחת, פירושו עם היות שעתה ובכל זמן אתה תשמע אל מקום שבתך ואל השמים מה שהתפלל לפניך כל אדם מבלעדי הבית, הנה יהיה יתרון הבית ומעלתו שתסלח אל עונות המתפללים אליך מפני קדושת הבית, מה שלא היה אלו היה מתפלל מממקום אחר שלא תהיה סולח אל החוטא כי אם על ידי יסורין. הנה אם כן תועיל התפלה אשר יהיה בבית הזה שתסלח אל החוטא המתפלל שמה בעבור קדושת הבית, שהכנת המקום המקודש תדבק שמה ההשגחה, ומפני זה תהיה התפלה יותר מקובלת ממה שתהיה ממקום אחר, והיה עם זה הסליחה והכפרה נתנת לכל אדם, וזהו אמרו ושמעת וסלחת.