אברבנאל על מלכים א ז:כד

ופקעים מתחת לשפתו סביב, הנה פקעים הם צורות ביצים כמו שזכרתי למעלה (סי' ו' י"ח), כי היו אלה גופם עגולים כביצים, והיה בכל פקע צורת ראש שור יצאו המים מפיו, ולכן קראם בדברי הימים בקרים מפאת צורת ראשיהם ופניהם, ובכל שעור אמה ואמה היו מונחים עשרה מאלה, ולפי זה היו בכל העגול שהם שלשים אמה מונחים שלש מאות פקעים, והיו מהם שני טורים, הטור האחד למעלה מהטור האחד, וכפי זה היו שש מאות פקעים בשני הטורים האלה, ובהם היו יוצאים המים אשר בים, והיו יצוקים ביציקתו, ר"ל שאותם הפקעים היו יצוקים ביציקת הים, כי בהתכת הנחשת לעשות הים הותכו גם כן עמו הצורות ההם, ולא נעשו אחרי כן במלאכה וחוברו שמה, כי אם בהתכת הים ויציקתו הותכו כלם. והנה אחז"ל (ערובין שם) שהים עגול היה משפתו אך מתחת השפת היה מרובע, והתבאר זה להם מהשעור שהיה מחזיק אלפים בת, והבת היא של שלש סאין, כאמרו (יחזקאל מ"ה י"א) האיפה והבת תוכן אחד להן, ולפי שאמה על אמה ברום הוא שלש אמות היתה מחזקת ארבעים סאה, וכמו שחז"ל הרחיבו בזה באותה מסכתא פרק ראשון (דף י"ד ע"ב) וה"ר לוי בן גרשום הביאו גם כן בפירושו לזה המקום. וכן זכרו שהמכונה אשר עשה לים היתה גם כן מרובעת, (כה) והוא אמרו עומד על שנים עשר בקר שלשה פונים וגומר, שזה היה הכן והמכון שהיה הים עליהם, והיה מרובע והיו שלשה בקר פונים לכל צד מהארבעה צדדים, והיו פני הבקרים להרוחות ואחוריהם מבפנים, ומבואר הוא ההבדל אשר היה בין הבקרים ובין הפקעים, והוא שהפקעים, היו גופים עגולים והיו להם ראשי הבקר והיו דבקים בים ממעל תחת שפתו והיו המים יוצאים בהם מהים לחוץ, והשנים עשר בקרים היה גופם כלם כצורת בקר וגם כן ראשיהם והיו מונחים למטה על הארץ והים עומד עליהם והיו המים נכנסים בהם לים: