אברבנאל על מלכים א ה:ט

ויתן אלקים וגומר. לפי שזכר למעלה שנתן השם לשלמה חכמה ועושר וכבוד, וספר הכתוב שזכה לשתי המעלות המדומות, זכר עתה איך זכה החכמה, להודיענו שעם היות שהרב' לו סוסים ופרשים ואנשי ביתו לא נמנע מפני זה מהתחכם, לפי שהיתה חכמתו ע"ד הפלא, וכבר פירשתי הפסוקים האלה בשערים אשר קדמו: וספר הכתוב שהיתה חכמת שלמה מפורסמת לא לבד בתוך עמו כי אם גם בכל ממלכות הארץ, עד שהיו באים אנשים רבים מכל העמים לשמוע את חכמתו. ומה שאמר הכתוב עוד מאת כל מלכי הארץ אשר שמעו את חכמתו, יראה מיותר וכפול, וה"ר דוד קמחי פירש בו שמלכי הארץ היו באים לשמוע את חכמת שלמה, והעמים היו באים אצל מלכיהם בשובם מבית שלמה לשמוע ממלכיהם כמו שלמדו הם משלמה. וזה באמת בלתי מתישב כפי פשט הכתובים, וגם הוא רחוק אצל השכל שנאמר שבאו מלכים הרבה לשמוע את חכמת שלמה ולא זכרו הכתוב, והנה זכר ביאת מלכת שבא בביאור רב, ואיך לא יזכור ביאת שאר המלכים? ולכן היותר נכון לפרש הוא, שהיו באים מכל העמים אנשים לשמוע את חכמת שלמה והם היו שלוחים מאת מלכי הארץ אשר שמעו שמעתו של שלמה, כי היו אותם המלכים שולחים אנשים נבונים מעמיהם לשמוע את חכמתו. הנה התבאר מכל זה הספור שהמלך שלמה בחמלת ה' עליו זכה לכתרים הרבה, כתר תורה וחכמה רבתא וכתר מלכות העושר והכבוד, ושקנה כל זה לתום לבבו ולנקיון כפיו, כמאמר המשורר (תלים פ"ד י"ב) חן וכבוד יתן ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים: