אברבנאל על מלכים א ה:ב

ויהי לחם שלמה וגומר. בפסוקים האלה ראה הכתוב להתיר שלשה ספקות אפשר שיסופקו על מה שספר מענין הנציבים: האחד למה נצטרך שלמה להביא מזונותיו מארץ אחרת ולא היה לוקח אותם ממקום מושבו? ולהתיר זה אמר ויהי לחם שלמה וגומר עשרה בקר וגומר, רוצה לומר שהיה שלמה צריך אל מזון הרבה בכל יום ויום, ומפני שלא יוכל הארץ שאתו הוכרח למנות נציבים שיביאוהו אליו משאר הארצות איש חדשו. והנה זכר דבר מופלג מהמזון הצריך אליו דבר יום ביומו, באמרו שלשים כור סולת, רוצה לומר סולת נקי לעלות על שלחנו למאכלו ולמאכל השרים, ולשאר עבדיו היו שלשים כור קמח שאינו נקי כל כך. והכור כתבו בו חכמי הנוצרים שהוא שלשים איפה, שכל אחד מהם היה איפה וחצי מהנהוגות במלכות קשטיליי"א הנקראות אצלם פאניגא"ש, והיו אם כן בכל כור חמשה וארבעים פאניגא"ש, ונראה מזה שהיה מאכל שלמה בכל יום אלפים ושבע מאות פאניגא"ש לחם, שהם מאתים ועשרים וחמשה קאפיזי"ש ממדות קשטיליי"א, שהקאפי"ז כעין המויי"ו הנהוג במלכות פורטוגא"ל ארץ מולדתי, שהם ממדת מלכות נאפולי"ש (אשר אנחנו יושבים פה היום) שלשת אלפים ומאתים טונבאלו"ש.