אברבנאל על מלכים א כב:ל

האמנם אחאב כבר חשש לדברי מיכיהו בצד מה, ולזה אמר אל יהושפט התחפש ובוא במלחמה ואתה לבש בגדיך, ופירשו המפרשים שהתחפש הוא מקור, ושענינו לי נאה להתחפ' ולבוא במלחמה מתנכר ובשנוי בגדים כדי שלא יכירו אותי ארם, אך אתה יהושפט לבד בגדיך בגדי מלכות, כי אין לך לירא אם יכירו אותך, ושהיה זה לפי שמיכיהו לא ביאר סכנת המלחמה כ"א באחאב לבדו, וגם לפי שידע אחאב שחיל ארם היו שונאים אותו ולא אל יהושפט, ועכ"ז לא הועילו תחבולותיו ועצת ה' לעולם תעמוד, כי הנה המושך בקשת לתומו הרג אותו אעפ"י שלא היה ניכר והוא לא כוון להרגו. ואני אחשוב שהתחפש אינו מלשון שינוי, כי אם מלשון חפוש, ושאמר אחאב אל יהושפט הניחני כי אני אתחפש ואבוא למלחמה ואעשה בה החפושים והחקירות הצריכים כדרך הלוחמים, ואתה לבוש בגדיך, כי אין צורך לך ללבוש כלי מלחמה, כי אני אלחם ואתה תנוח ותהיה שוקט ובוטח, וכן היה שמלך ישראל התחפש בלבשו שרין וכל כלי מלחמה ובא בה: והנה מלך ארם (לשנאתו אותו או מתעורר לזה כפי הרצון האלקי) צוה את שרי הרכב אשר לו לא תלחמו את קטן ואת גדול כי אם את מלך ישראל לבדו, ולא עשה זה לחמול על בני ישראל כי אם בעבור שלא ימלט מידם אחאב כאשר כל שרי הרכב לא יהיה מגמתם בדבר אחר כי אם לבקשו ולהרגו, ואחר שיהרגו אותו אז ילחמו עם עמו. ומה לנו לבקש בזה סבה אחרת כי אם הגזרה האלקית, ויי' צבאות יעץ ומי יפר? והוא הסב את לבו לעשות זה, והעד המורה על אמתת זה ושיד השם היה בו, (לב-לג) שהנה שרי רכב ארם ראו את יהושפט וחשבו שהוא מלך ישראל ובאו עליו ללחום ויזעק יהושפט, רוצה לומר זעק בעד אנשיו או שזעק אל ה' שיצילהו, כמו שאמרו חז"ל (עיין ילקוט) ואז ראו כי לא מלך ישראל הוא וישובו מאחריו, ואלה עם היות שראו שלא היה מלך ישרא' אין ספק שהכירו שהיה מלך יהודה כי הוא היה מלובש בגדי מלכות ועטר' זהב בראשו, ומי הוא זה ואי זהו מאנשי החיל שיראה במלחמה מגדוד האויבים מלך או שר גדול ולא יאסור אותו? והנה ההצלחה היותר נמרצת שיוכלו אנשי המלחמה להגיע אליה הוא לתפוש אדם גדול, כ"ש שיפול בידם מלך אסור ברהטים, אבל מאת ה' היתה זאת שיהושפט ניצל לחסידותו וליושר לבבו בהיותו ניכר לפני האויבים: