אברבנאל על מלכים א כב:יח

והנה אחאב אמר אל יהושפט הוא אשר דברתי אליך שלא יתנבא האיש הזה אלי טוב כי אם רע, רצה לומר שמפני שנאתו אותו היה אומר זה ולא להיותו דבר השם, ואולי נתפתה אחאב בזה לפי שראה שמיכיהו יעדו רע על אשר שלח את בן הדד, ולפי שעדיין לא נתקיים יעודו אמר שהוא מעצמו לשנאתו אותו היה מיעדו רעות אשר לא דברם ה', ושכן יהיה בזה. ולפי שאחאב בזה דבריו, ואמר שמפני שנאה היו, כי לפי שאיזבל הרגה נביאי ה' היו שונאים הנביאי' כלם את אחאב ואת ביתו, לכן התעצם מיכיהו להרבות בנבואתו, (יט) ואמר לכן שמע דבר ה', רצה לומר אין זה מפאת שנאתי אותך כי דבר ה' הוא, ראיתי את ה' יושב על כסא וגומר, וענין זה המאמר הוא משל, כי לפי שהיה אחאב שם יושב על כסאו כמלך בגדוד, והנביאים עומדים עליו, ואלה אומרים עלה והצלח ומיכה אומר בהפך, אמר אליו מיכה מלכותא דשמיא כעין מלכותא דארעא, אל תחשוב שלהיותך מלובש בגדים יושב על כסא רם ונשא והנביאים האלה סביבך עומדים עליך אבהל ואשתומם, כי גבוה מעל גבוה שומר, ויש מלך אחר עליון למלכי ארץ הוא ישפוט עליך כרצונו וכפי מעשיך לא משנאתי, שאני ראיתי את ה' שהוא מלך מלכי המלכים יושב על כסא מלכותו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו, ואמר במדרש (שיר רבה דף י' ע"ב) וכי יש שמאל למעלה? והא כתיב (שמות ט"ו ו') ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה'? אלא אלו מטין לכף חובה ואלו מטין לכף זכות, וכשם שהשואל שואל למטה כך השואל שואל למעלה, שנאמר (דניאל ד' י"ד) בגזרת עירין פתגמא ובמימר קדישין שאלתא. והכוונה שראה שהש"י היה עומד לדין על ענין אחאב וכל צבא השמים עומדים לפניו, מהם היו מלמדים זכות עליו ומהם היו מלמדים חובה עליו, הכל כפי מעשיו וכפי שעת מולדתו, (כ) ואחרי טענותיהם כלם אמר ה' מי יפתה את אחאב? רצה לומר שמצא אותו חייב מיתה, ולכן בקש דרך להענישו בה ושיפול ברמות גלעד, כי לפי שהוא חמל על מלך ארם היה מהראוי שהוא ימיתהו ועל ידו יקבל ענשו, מקום הרשע שמה יהיה המשפט, והיה זה אומר בכה וזה אומר בכה, רצה לומר שגלוים היו לפניו יתברך דרכים רבים להענישו בהם ויהיו סבות לרעתו, (כא-כב) ושאמר הרוח אני אפתנו והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו, ואין הענין הזה כפי פשוטו כי אם שהשם יתברך העיר את רוח וחפץ נביאיו שידברו אל אחאב הדברים ההם שהיו אומרים מענין הצלחתו, באופן שהמה יהיו סבה לשיפול ביד אויביו וימות במלחמה. ואין ספק שהנביאים ההם היו נבונים והיו קוסמים וראו הצלחת אחאב בשאר המלחמות שעשה עם מלך ארם וגזרו אומר שכן יהיה בפעם הזאת. ולפי שהשפע הנשפע בקסם הוא מצבא השמים, אמר שהיה ברשותו יתברך, ושהכזב והשקר שהיה בו מטבע המלאכה ההיא ופועליה יהיה כלי להעניש את אחאב בדבר ה', (כג) וזהו אמרו ועתה הנה נתן ה' רוח שקר בפי כל נביאיך אלה ויי' דבר עליך רעה, רוצה לומר שהעיר את רוחם לשיאמרו זה כדי שהוא יבטח בהם וילך ויכשל בפיהם, והיה כל זה לפי שהשם יתברך גזר עליו רעה שימות במלחמה. הנה אם כן הגזרה הנגזרה על אחאב היתה מאת השם, ושהוא יתברך העיר את רוח נביאיו להצליחו בדבריהם כדי שיבטח וילך שמה, זה היה ענין המראה שראה מיכיהו, ושאר הדברים הם מליצה ממנו והצעת דברים מענין הדרוש. וחז"ל אמרו בפרק חלק (דף פ"ט ע"א) א"ר יוחנן רוחו של נבות היזרעאלי פתהו, וכן הביאו הרמב"ם בסוף הלכות רוצח ושמירת נפש, וכבר זכרו עונותיו של אחאב לפני אלקי הרוחות וזכיותיו, ולא נמצא לו עון שחייבהו כליה אלא דמי נבות, שנאמר ויצא הרוח ויעמוד לפני ה', זה רוחו של נבות, רמזו בזה שעל אותו עון נחתם דינו, והותרה בזה השאלה הרביעית: