אברבנאל על מלכים א כב:טו

אמנם מיכיהו כששאלו המלך האלך אל רמות גלעד למלחמה אם אחדל? השיבו דרך היתול עלה והצלח ונתן ה' ביד המלך, ולכן לא אמר כה אמר ה' ולא כה הראני ה', לפי שלא אמר זה בשם האל יתברך כי אם מעצמו כדברי שאר הנביאים להיותו מהתל בהם. ומלך ישראל הכיר בדבריו שהיו דברי התול וצחוק, (טז) ולזה השיבו עד כמה פעמים אני משביעך שלא תדבר אלי רק אמת בשם ה', ואין פירושו שבמה שעבר השביעהו אל זה, אבל שעתה היה משביע אותו עד כמה פעמים שלא ידבר אליו כי אם האמת ממה שראה ושיאמר אותו בשם ה' ולא מעצמו כמו שדבר באותו התול, (יז) ואז מפני השבועה הוכרח הנביא לפרסם נבואתו, ואמר ראיתי את כל ישראל נפוצים אל ההרים כצאן אשר אין להם רועה ויאמר ה' לא אדונים לאלה ישובו איש לביתו בשלום, ובזה גלה שימות אחאב במלחמה, באמרו כצאן אשר אין להם רועה, ולפי שלא יחשב שיהיה פתרונו שימות שר הצבא, כי הוא רועה המלחמה, לזה הוסיף לומר עוד בשם ה' לא אדונים לאלה, רצה לומר שמת אדונם ומלכם, ולא זכרו בשמו מפני כבוד המלכות, ושהעם ישוב לביתו בשלום כי לא יגיעם במלחמה הזק עצום, כי עם היות שהוא אמר על שליחות בן הדד ועמך תחת עמו, הודיעו כאן שלא יתקיים ייעוד העם במלחמה הזאת כי הם ישובו בשלום, והנה נתקיים במלחמות אשר עשה חזאל לישראל אחרי כן: