אברבנאל על מלכים א ב:לג

ואמנם למה אמר שלמה שנית ושבו דמיהם בראש יואב ובראש זרעו וגומר, אחרי שכבר אמר והשיב השם את דמו על ראשו, המפרשים לא נתעסקו בביאורו, והנראה אלי הוא, שדוד קלל את יואב ואת זרעו על מיתת אבנר כמו שזכרתי, ואין ספק שג"כ קללהו על מות עמשא ואם לא נזכר, ולפי שבמותו אמר שלמה והשיב ה' דמו על ראשו אשר פגע בשני אנשים וגומר, אמר עוד שמלבד זה העונש שיקבל יואב במיתתו ושפיכת דמו הנה עוד ישובו דמיהם בראשו ובראש זרעו עד עולם באותם הקללות שקללו דוד, וכאלו אמר שלא תהיה שפיכת דמו כפרת עונותיו כי על כל פנים יחולו הקללות על זרעו, והיה זה לפי שנהרג בעצם וראשונה על ענין אדוניהו, ולכן נשארו במקומם הקללות שהיו בעבור אבנר ועמשא. ולפי שעדיין נשאר האשם על דוד למה לא הרגו עליהם בחייו, לכן התפלל שלמה אל האלקים עליו ואמר ולדוד ולזרעו ולביתו ולכסאו שלום, ואין לך שתאמר שזה שאמר שלמה ולדוד ולזרעו ולביתו ולכסאו שלום מכחיש למה שאחז"ל שקבל שלמה על עצמו הקללות שקלל דוד את יואב, לפי שאין כוונתם ששלמה רצה בהם ושקבל אותם מדעתו ורצונו, כי אם שבעשותו פעל הריגת יואב אצל מזבח ה' באותו פעל נתחייבו על זרעו של שלמה אותם הקללות כלם, ולפי שדוד בצואתו לא צוה על הריגת יואב כ"א על גרושו כמו שפירשתי בפסוקים, ושלמה עצמו הרגו על ענין אדוניהו, לכן אמרו ששלמה קבל הקללות על עצמו לפי שהוא צוה על הריגת יואב בביאור, ולא אמרו על דוד שקבל אותם לפי שלא צוה על הריגתו. ואמנם ענין הקללות ההמה בזרע יואב ובזרע שלמה ראוי שיפורש במקום הזה. וראשונה מה ראה דוד להעניש את יואב ולקללו באותם החמשה קללות זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם? והנה נופל בחרב הוא מדה כנגד מדה על מה שהרג את אבנר בחרב, אבל שאר החליים והצרות יראה שאין להם יחס בענינו, וחז"ל (עי' ילקוט שמואל ריש רמז קמ"ב ועיין מזה ג"כ דף קמ"ב ע"ד) אמרו בזה שבחמשה דברים אדם זוכה לבניו, בנוי שנאמר והדרך על בניהם, בכח, שנאמר גבור בארץ יהיה זרעו, בעושר, שנאמר ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם, בחכמה, שנאמר ולמדתם אותם את בניכם, בשנים, שנאמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם. ודוד קלל את בני יואב בכלם, זב כנגד הכח, מצורע כנגד הנוי, שנאמר ושפח ה' קדקוד בנו' ציון וגומר, כי תחת יופי, זה הדור וזה כעור, מחזיק בפלך כנגד החכם, כי המחזיק בפלך הוא הטפש, ונופל בחרב כנגד השנים, זה מאריך ימים וזה מקצר ימים, וחסר לחם כנגד העושר. ובאמת יש טעם בטעם הזה אשר נתנו, כי הנה הזב הוא בחולשת הכח ביציאת הלחות תמיד ממנו, והצרעת מסיר הנוי ויופי הפנים בהשחתת התבנית הטבעי הטוב, ומחזיק בפלך אמרו על הטפש בדרך השאלה ומליצת השיר, לפי שהטפש אינו מחזיק דעתו ודבריו על משענת השכל הישר כי אם על משענת קנה רצוץ הדמיון ועץ יבש שהוא הפלך, ונופל בחרב וחסר לחם הם כפי פשוטם, וכאלו קלל דוד את זרע יואב שלא יזכה באחד מחמשת הדברים האלה שהאדם זוכה לבניו. וה"ר לוי בן גרשום כת' שקללם באלה החמשה קללות, לפי שכל המקולל בהם כאלו מת ובטל מן העולם, ולזה הביא בהם המצורע שהוא כמת, כמו שאמר (במדבר י"ב י"ב) אל נא תהי כמת, ומבואר הוא חולשת טעמו בזה. ואני אחשוב כפי הפשט שדוד קלל את זרע יואב בקללות האלה להיותם מתיחסות אל עון אביהם המרצח. אם זב, מפני שיואב כאשר הרג את אבנר הטיף והזה מדמו על רגליו ועל בגדיו כדי להתהלל בהריגתו, וכמו שאמר דוד בספר זה ויתן דמי מלחמה בחגורתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו, ולכן קללו שלא יכרת מביתו זב, שיצא דם ממנו ויוטף על נעלו ובגדיו, כמו שהוא עשה מדמי אבנר. ואם מצורע, לפי שיואב נתכוון להרוג את אבנר מפחדו שהתחבר לדוד אם יבא אליו ויאהבהו, ובקנאתו לזה הרגו כדי להרחיקו ולהפרידו מדוד, ולכן קלל את זרעו שלא יכרת ממנו מצורע שבדד ישב מחוץ למחנה מושבו ולא יתחברו בני אדם אליו. ואם מחזיק בפלך, לפי שיואב עשה זה כבוטח בגבורתו ולהיות חרב גאותו ולא היה מסיר החרב מידו, לכן קלל את זרעו שיהיה מחזיק בפלך, כלומר שלא יקחו בידם חרב ולא יבטחו עליו ולא יחזיקו כ"א על משענת קנה רצוץ ועל עץ יבש שהוא הפלך. ואם נופל בחרב, לפי שיואב במה שהרג את אבנר בקש לנקום נקמת עשאל אחיו שהרגו אבנר בחרב, לכן קללו שיהיה מזרעו תמיד נופל בחרב כמו שנפל עשאל, מצורף להיותו מכוון בזה מדה כנגד מדה שאחרי שהרג את אבנר בערמה יהרגו גם כן את בניו. ואם חסר לחם, לפי שיואב כוון גם כן בהרגו את אבנר מפחדו שאבנר יעשה שלום בארץ ובאפס המלחמה לא ירויח יואב ולא יתעשר בשלל אויביו כמו שהיה בזמן המלחמה, כמו שאמר בספור מיתת אבנר (שמואל ב' ג' כ"ב) ויואב בא מהגדוד ושלל רב עמם וגומר, לכן קללו שאחרי שהיה חפץ במלחמה כדי להעשיר את בניו ואת זרעו, יהיה מענשו שיהו בני ביתו וכל זרעו חסרי לחם. הנה אם כן היו הקללות האלה ליואב וזרעו מתיחסות ונערכות כפי חטאתו אשר חטא בהריגת אבנר, עם היות שבפרק נגמר הדין אחז"ל שדוד קלל את יואב שלא כדין (סנהדרין דף מ"ח ע"ב), ולכן נתקיימו הקללות ההם כולם בזרעו של דוד, אמנם שלמה אמרו שקבלם על עצמו, רוצה לומר שנתחייבו לו הקללות ההם על אשר צוה להרוג את יואב אצל מזבח ה', לפי שאחרי אשר לא שמר למזבח ה' ומשכן מקדשו הכבוד הראוי, היה מן הדין שזרעו של שלמה יהיה מגורש מבית ה' כזב וכמצורע שמפני טומאתו לא יובא בית ה', כי אעפ"י שיואב הרג את אבנר בערמה לא היה בימי שלמה ולכן לא היה מוטל עליו לבערו, וגם לא המיתו עתה כי אם על ענין אדוניה ומזה הצד לא היה ראוי שיהרג במקדש ה'. ולפי ששלמה עשה זה מפאת יכלתו המוחלט כפי שבט המלכות אשר בידו, לכן יהיה זרעו מחזיק בפלך במקום שבט המלכות ויהיה נופל בחרב כאשר נפל יואב. וכמו שנשארו בני יואב אחרי מותו עם עני ודל וחסר לחם, ככה יהיה זרע שלמה חסר לחם כיון שהרגו על ענין אדוניה שלא היה בן מות עליו כפי הדין. הנה אם כן הקללות ההם התחייבו לזרע שלמה בבחינות מתחלפות מאשר התחייבו לזרע יואב. הנה כל זה אשר פירשתי בענין שלמה הוא כפי שרשי חז"ל, ואמנם כפי פשט הכתובים כבר זכרתי דעתי וכל דרך איש ישר בעיניו: