אברבנאל על מלכים א יח:מ

והנה אליהו צוה לעם שיתפשו את נביאי הבעל וישחטם בנחל קישון, כי הוא בעצמו רצה להרגם, וכמו שעשה שמואל לאגג (שמוא' א' ט"ו) ופנחס לזמרי (במדבר כ"ה) בקנאתו לאלקיו, כך עשה בכאן אליהו בקנאתו לשם אלקי ישראל. ולפי שהגשמים היו נעצרים מפני חטאת העם, הנה כששבו בתשובה השתדל אליהו שמיד באותה שעה ימטיר השם יתברך על הארץ על דרך נס, לא שתסור עצירת הגשמים ויבא המטר בדרך הטבע בהתילדו מהאידים העולים מן הארץ, כי אם שיבא תכף בדרך פלא, כי בזה יכירו וידעו כי הכל בידי שמים ומאתו היו הגשמים ועצירתם, ולזה הוצרך להתפלל על המטר כמו שהתפלל על האש. האמנם להיותו בוטח באלקיו, ולמה שראה שאמר לו יתברך לך אראה אל אחאב ואתנה מטר, (מא) אמר לאחאב עלה אכול ושתה כי קול המון הגשם, ר"ל כי במהרה קודם השלמת השלחן יבא קול המון הגשם, (מב) ולכן עלה אליהו אל ראש הכרמל להתבודד שמה ולראות דרך העבים, ויגהר ארצה וישם פניו בין ברכיו מתבודד בתפלתו, (מג-מד) וצוה לנערו שיביט דרך ים אם יתחדשו עננים ושאמר שלא ראה מאומה שבע פעמים, כי הוא בהתבודדותו לא היה מביט אל דבר מפה ומפה, ובשביעית ראה עב קטנה ככף איש עולה מים, וממנה התקדרו העבים והמטיר השם על הארץ. הנה התבאר מהספור הזה כלו שאליהו עשה שלשה נסים גדולים מהתעוררות עצמו מבלי צווי אלקי, הראשון היה העצר הגשמים שנשבע אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברו, השני תחיית בן הצרפית שאמר ה' אלקי תשב נא נפש הילד הזה אל קרבו, השלישי הורדת האש מן השמים על המזבח בהר הכרמל, והנה לא זכרתי בכללם כד הקמח לא תכלה, לפי שאמר כי כה אמר השם אלקי ישראל וגומר, והוא המורה שלא עשה אותו נס מעצמו כי אם בדבר ה' וגומר: