אברבנאל על מלכים א יח:כו

וספר הכתוב שנביאי הבעל עשו את הפר אשר להם ויקראו בשם הבעל מן הבקר ועד הצהרים, שהוא סוף תגבורת השמש, ויפסחו על המזבח אשר עשו, אולי היה דרך עבודת השמש בכך, או עשו זה להוליד שם חום מתוך התנועה, ולפי שהיה עתיד אליהו לעשות קרבנו הוצרכו הם להפסיק פעולתם, (כז) וכאשר פסקו מענינם התל בהם באמרו קראו בקול גדול כי אלקים הוא כי שיח וכי שיג לו וכי דרך לו אולי ישן הוא וייקץ, ופירוש הפסוק בשני פנים. והוא האחד שהיה הלצון שיקראו בקול גדול כי אלקים הוא ויוכל לענותם באש, ואם לא ענה עד כה היה לאחד מארבע מניעות. האחד זכר באמרו כי שיח, ר"ל יש לו שיחה ודבור עם אחרי' ולהיותו עסוק בזה אינו משיב. והשני' וכי שיג, ר"ל אולי הוא מעיין ומשיג השגות ולכן לא ישמע. והשלישית וכי דרך לו, ר"ל או אולי הלך בדר' ואינו במקומו. והרביעי אולי ישן הוא וייקץ. והפירוש השני הוא שהיה ההתול שיקראו בקול כי אלקים יכול הוא וכי שיח וכי שיג, ר"ל דבור והשגה יש לו, אבל המנעו להשיב הוא מפני שדרך לו, כלומר מנהג ודרך בני אדם לישן בצהרים אחרי האוכל, ולהיות זה דרכו אולי עתה ישן הוא וייקץ עם הקיראה החזקה: