אברבנאל על מלכים א טו:ג

וזכר שגם כן הלך בחטאת אביו, הנה אם כן נדמה לאמו בגאוה וסכלות ורוע לב, ונדמה לאביו בחטאת ע"ז אשר עבד אבל לא נדמה אל דוד זקנו, כי עם היותו מפאת האם ומפאת האב מזרע בית דוד, לא לקח מאמונתו ויושר לבבו דבר, וקבל מהם הרע ואת הטוב לא קבל, שהנה רחבעם אביו אמרנו שאמו נעמה העמונית הטתה את לבבו, אבל אביה שהיתה אמו בת אבישלום בן דוד והיה אביו רחבעם בן שלמה בן דוד, אעפ"י שמשני צדדיו היה מזרע בית דוד לא דמה אליו בישרות לבבו, וזהו אמרו ולא היה לבבו שלם עם ה' אלקיו כלבב דוד אביו. גם כי היה לו סבה אחרת חזקה מאד ללכת בדרכי דוד, (ד) והיא שלמענו נתן השם אלהיו לו ניר בירושלים להקים את בנו אחריו, כלומר להקים זרעו על כסא ממלכתו ולהעמיד את ירושלם, כי יותר יעמידו העיר והבית המקודש מלכי בית דוד להיותו בנין אביהם משיעמידוהו מלכי ישראל שלא היו מזרעו. וניר הוא שם הארץ הנעבדת באופן שיתנו הצמחים אשר בה את פרים, וכאלו אחר שבעבור דוד השאיר השם יתברך בירושלם קיום זרעו לתת את פרים, ועכ"ז לא הלך זרעו בדרכיו: