אברבנאל על מלכים א יב:ח

והנה במה שאמר הכתוב ויעזוב את עצת הזקנים אשר יעצוהו ויועץ את הילדים, למדנו שמיד אחרי ששמע רחבעם עצת הזקנים עזב אותה ולא ישרה בעיניו גם קודם שישאל לנערים, כי לא שמע מפה ומפה לבחור בטוב, אבל מיד אחרי ששמע דברי הזקנים עזבם ולא נכנסו באזניו, ולכן נתיעץ עם הילדים, לא להיותם אנשים חכמים ונבונים להשען על דבריהם, כי אם לפי שגדלו עמו ולפי שהיו עומדים לפניו, ומזה הצד נמשך אחריהם לא לידיעתם ושלמותם. ויורה על מה שאמרתי שאתה תראה שרחבעם לא ספר לילדים עצת הזקנים, כי כן היה מהראוי לספר אליהם מה שיעצו הזקנים ואולי יהיו דבריהם טובים בעיניהם, כי כן עשה אבשלום עם חושי הארכי על עצת אחיתופל, אבל לפי שעזבם רחבעם לא רצה לזכרם ולא להעלותם על שפתיו: