אברבנאל על מלכים א יב:י

והיתה עצת הנערים שיאמר לעם קטני עבה ממתני אבי ועתה אבי העמיס עליכם וגומר. והסתכל שרחבעם בשאלו עצת הזקנים לא שאל לבד על מהות העצה כי אם על סדור התשובה אשר יתן, שנאמר איך אתם נועצים להשיב את העם הזה דבר, והזקנים מדרך המוסר אמרו עצמות העצה וסמכו אל דעתו סדר הדברים, שנאמר אם היום תהיה עבד לעם הזה וגומר, מה שהיה הפך זה כשנועץ עם הילדים, כי הוא לא חלק להם כל כך כבוד לשאול מהם סדור דברי התשובה כאשר עשה לזקנים, אבל אמר מה אתם נועצים ונשוב דבר אל העם הזה אשר דברו אלי הקל וגומר, כי לא שאל מהם רק העצה והוא ישוב הדברים, והמה קפצו בראש לסדר הדברים בפיו לא יוסיף ולא יגרע, שנאמר וידברו אליו הילדים אשר גדלו אתו כה תאמר לעם הזה וכו' כה תדבר אליהם קטני עבה ממתני אבי. וראה מה שיש בתשובה הזאת מהדופי והשגעון ותמהון לבב ומהכזב והשקר. אם ראשונה במה שאמר שהיה קטנו, ר"ל אצבע ידו הקטן, היה יותר גבוה ויותר עב ממתני שלמה אביו, כלומר שאל יחשבו שלא יצטרך הוא אל העול אשר נתן אביו לפי שלא יהיה לו מעלה וכבוד מופלג כמוהו, כי הנה הוא יגדל על אביו בגדולה ומעלה ורוממות כאשר יגדלו המתנים שניהם על אצבע אחד הקטנה שביד האדם, והיה זה להשיב על מה שאמרו ואתה עתה הקל, רוצה לומר שיקל הוא לפי שלא יעמוד בכל כך מהמעלה והכבוד כאביו כמו שפירשתי, כי הנה הוא יגדל במעלת המלכות על שלמה אביו כפולה ומכופ' עד למעלה, וזה היה שקר מפורסם, ואפילו שנודה שהיה זה כן, רוצה לומר שנתעלה ונתגדל רחבעם במעלת המלכות משלמה אביו היה בלתי ראוי לאמרו בפיו, והיה ראוי שיגדל מעלת אביו ויכבד את עצמותיו, האם ראית שאמר שלמה כדבר הזה על דוד אביו בהיותו כפי האמת גבוה מעל גבוה במעלה רמה מהמלכות מאד? או הראית שאמרו דוד על שאול אויבו? ואיך בן יכבד אב ועבד אדוניו ידבר כדברים האלה? כ"ש ששוא ושוד ירבה בהם, כי הנה חגורותו אשר במתניו של שלמה ונעלו אשר ברגליו היה גדול ומעולה מכל מלכי ישראל ויהודה שבאו אחריו, ואיך דבר רחבעם הדבר הרע הזה באון וכזב? (יא) ואם שנית באמרו ועתה אבי העמיס עליכם עול כבד ואני אוסיף על עולכם, ובזה הודה לדבריהם שאמרו ששלמה הכביד עולם, ויותר ראוי היה שיאמר חלילה לכם מדבר כזה על שלמה משיח ה', והנה הוא כבד את ה' מהונו והועיל לכם כאב את בן ירצה, והושיב אתכם בשלום ובהשקט שנים רבות ומלא את ארצכם כסף וזהב שהביא מארץ העמים, והוא הגדיל לעשות עמכם חסד, ואיך אמרתם שהכביד את עולכם? מה שעשה אבי במשפט עשאו וע"פ הדין היה וממשפט המלוכה לא סר ואעשה כן גם אני, אבל הילדים אשר לא חנן ה' טוב טעם ודעת בשגעון ובעורון ובתמהון לבב הודו בדברי העם מה שלא היה ראוי. ואם שלישית באמרו אבי ייסר אתכם בשוטים ואני איסר אתכם בעקרבים, והנה שוטים הוא מלשון (משלי כ"ו ג') שוט לסוס, והוא השבט שמכין בו הסוס, ועקרבי' הם העוקצים שיש בהם קוצים של ברזל הנקראים אישפורוני"ש בלע"ז, וכאלו אמר שמעשה אביו אליהם מהרע היה מעט בערך מה שהיה הוא עתיד לעשות. הנה אם כן עשה בדבריו מבני ישראל בעלי חיים בלתי מדברים, ושאביו וגם הוא היה ויהיה הרוכב עליהם, והודה שאביו הרע אליהם מאד והוא יוסיף לחטוא, ומי ישמע כדבר הזה ולא יהפוך לבו? הנה בהכרח היה שימרדו העם בשמעם כדבר הרע הזה, כי הנה שבע בן בכרי, ספר הכתוב (שמואל ב' כ' א') שעל דברים מועטים שאמרו בני יהודה כפי הראוי, אמר אין לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי איש לאהליו ישראל, ויעל כל איש ישראל מאחרי דוד אחרי שבע בן בכרי, ואיך חשב רחבעם וילדיו הסכלים לדבר קשות אל העם ושימליכוהו למלך? הנה היה להם לחשוב שאחרי שישראל לא רצו לבא ירושלם ובאו אל שכם, ואחרי ששאלו שמה דברים קשים ויוצאים מההקש כאלה שרעה היו מבקשים, וכדין ושלא כדין, בידוע היה שהיו מעותד' לעשות כשבע בן בכרי, שאם לא היה להם לב לעשות זה לא היו מתחילים בדבר, והסכלים הילדים לא ראו התחלת הענין שהיה בנוי על קשר ולא שתו לב לאחריתו: