אברבנאל על מלכים א יא:לז

(לז-לח) והבטיח הנביא לירבעם שיהיה מלך על ישראל, ואם ישמע בקול ה' וישמור מצותיו יכין את כסאו ויבנה לו בית נאמן כאשר עשה לדוד, ר"ל שיתמיד המלכתו על ישראל לא שימלוך על יהודה ובנימן בשום צד, וגם בעשרת השבטים הודיעו שלא יתמיד המלכתו לעד, (לט) כי הנה השם יתברך יענה בזה את זרע דוד, והענוי הוא שלא המליכו על כל ישראל. ואמרו למען זאת, ר"ל למען זאת האשמה אשר נאשם שלמה בה. וחז"ל דרשו למען זאת על בת פרעה, אמרו בסדר עולם (פ' ט"ו) למען שלשים ושש שנה שנתחתן שלמה את בת פרעה, כי בשנה הרביעית למלכו נשאה ובימי אסא היה עתיד' לחזור לו המלכות אלא שקלקל אסא כמו שזכרו שמה. והודיעו הנביא שלא יהיה הענוי הזה כל הימים, כי עוד תשוב הממלכה כלה לזרע דוד כבראשונה, ומאשר ראינו שלא נתקיים הייעוד הזה בכל זמן בית ראשון וגם לא בזמן בית שני, ידענו באמת כי בהכרח יתקיים בביאת משיחנו מהרה יגלה. והנראה מסדר זה הספור ששלמה הפקיד את ירבעם לפי שראה אותו עושה מלאכה, רוצה לומר זריז במלאכתו ומעשיו לקבל מס בני יוסף, ושאחרי שכבר נתגאה לבב ירבעם בזה, היה שאחיה השלוני יעדו במלכות עשרת השבטים כמו שנזכר, והתגאה ירבעם בזה עוד, ומפני כל זה העיז פניו לדבר כנגד המלך. והנה הכתוב לא זכר הדברים כסדרם, אבל אחרי שזכר שמרד במלכות ראה לספר מי הביאו לאותו מרד, וספר הדברים שהביאהו לאותו עזות וגאוה בהיותם קודמים למרד בזמן, (מ) ולכן אחרי שספר כל זה זכר ששלמה כאשר ראה שירבעם מרד ודבר דברים נגדו, ואולי שידע דבר מיעוד אחיה הנביא, בקש להרגו והוא ברח לשישק מלך מצרים, לפי שהיה כבר מת המלך האחר שנשא שלמה את בתו, וקם אחריו שישק שלא היה אוהב לשלמה, וישב ירבעם שם עד מות שלמה. ולמדנו מזה הספור, ששלמה בזקנתו הטיל מס על העם, ועליו הפקיד את ירבעם על סבל בית יוסף מנשה ואפרים לקבל אותו המס, והוא מהתימה שבזמן הבנינים וההוצאות הגדולות אשר עשה לא הטיל מס על ישראל כמו שפירשתי למעלה, ואחרי כן שלא היה לו אותו צורך והכרח רב שם המס על העם, אולי שלא היה כבר שולח אניות לתרשיש ולאופירה, ומפני זה הוצרך להטיל מס על עמו כדי לפרנס ביתו ומעלתו כפי כבודו וכפי מנהגו, ובעבור המלחמות אשר בזקנתו היו לו עם השטנים אשר הקים השם יתברך כמו שנזכר. וכבר יורה שנתפזר מעשרו הרבה בזקנתו מה שספר אחרי זה, שבימי רחבעם עלה שישק מלך מצרים על ירושלם ולקח מגיני הזהב אשר עשה המלך שלמה, ולא זכר שלקח מאתים הצנה וכלי בית יער הלבנון וכלי המשקה שעשה שלמה מזהב, לפי שכבר לא היו לו בזקנתו, כי נתפזר עשרו ונחסר מאד וכמו שאבאר: