אברבנאל על מלכים א יא:כו

וזכר אחרי כן שטן שלישי והוא ירבעם בן נבט אפרתי, שלהיותו מבני עמו היה קשה מכלם, כמו שאמר (ישעי' מ"ט י"ז) מהרסיך ומחריביך ממך יצאו. וחז"ל אמרו בפרק חלק (סנהדרין דף ק"א ע"ב) שזה היה שבע בן בכרי. (א"ה גם הרב ניבט ולא ראה בזה, מתמיה ואינו יודע על מה, כי הנה לא אמרו חז"ל בגמרא שירבעם עצמו היה שבע בן בכרי כי אם נבט אביו, ואף עליו לא הבינו כפשוטו, כ"א להיותו דומה לו במעשיו כמו שהרב עצמו פירש בסמוך) ותמהתי ממאמרם זה, כי הנה שבע בן בכרי העיד הכתוב שנהרג באבלה, שנאמר (שמואל ב' כ' כ"ב) ויכרתו את ראש שבע בן בכרי וישליכו את יואב ויתקע בשופר וגומר, כל שכן ששבע בן בכרי היה משבט בנימן וירבעם היה אפרתי. אבל אחשוב שלא כוונו שהיה הוא עצמו, כי אם שהיה עושה מעשיו, לפי שגם כן נאמר בשבע בן בכרי שהרים יד במלך לפי שדבר נגדו. יהיה מי שיהיה הודיע הכתוב שהרים יד במלך שלמה, (כז) והיה הרמת היד כשאמר נגד שלמה שבנה את המלוא סגר את פרץ עיר דוד, רצה לומר שמרד במלך בגנותו אותו בפרסום בפני כל העם, כאלו אמר ראו מה עשה שלמה שהוא בנה את המלוא אשר לא רצה לבנות דוד אביו למען יהיה בו תועלת להאסף שם ישראל בעלותם לרגל, והוא בנה אותו לבת פרעה שהיה שם ביתה כמו שנזכר, ועוד עשה דבר אחר יותר מגונה והוא שסגר את פרץ עיר דוד אביו, רוצה לומר שהיה שם בבית דוד חומה פרוצה ופתח פתוח כדי שיוכלו ישראל לבוא אל המלך כשירצו לפניו דברי ריבותיהם, והוא סגר אותו כדי שלא ישמע אדם. ואחרים פירשו שהיה שם מקום פרוץ שיוכל המלך לברוח בו אם ירצה כשימרדו בו, וששלמה לגובה לבו לא ירא שימרדו בו ישראל, והפירוש הזה רחוק הוא אצלי. וחז"ל (סנהדרין פי"א ק"א ע"ב) אמרו שאמר ירבעם, דוד אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל, ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריא לבת פרעה. ולכל אחד מהפירושים ידענו שהרמת יד ירבעם במלך שלמה לא היה דבר אחר כי אם שהוכיחו בפני רבים ושבזה מעשיו בפרסום, ולזה אמר וזה הדבר אשר הרים יד במלך, כלומר וזה היה הדבר שנאמר עליו שהרים יד במלך, והוא שאמר נגדו הדברים שיזכור. וחז"ל בפרק חלק (שם) שבחו לירבעם בזה, אמרו מפני מה זכה ירבעם למלכות? מפני שהוכיח את שלמה, ומפני מה נענש? מפני שהוכיחו ברבים. ואין ספק שלא היה זה ממנו תוכחת מגולה מאהבה מסותרת, אבל היה שנאה וגסות הרוח, ולולא זה לא היה שלמה מבקש להרגו כמו שיזכור: