אברבנאל על מלכים א יא:כג

ואמנם מה עשה הדד לשלמה, הנה לא נזכר במקום הזה, אבל הכתוב יספר אותו אחרי ספור רזון, כי הנה זכר מיד שהקים האל יתברך שטן שני לשלמה, והוא רזון בן אלידע שברח מהדדעזר מלך צובא אדוניו, (כד) וקבץ אליו אנשים ויהי שר גדודו, ודוד פעם אחת נלחם עמהם והרג אותם, וזה רזון כאשר שמע שהדד הלך לארצו להלחם עם ישראל, קבץ אנשים גם הוא וילך עם אנשיו לדמשק וישבו בה וימלכו בדמשק, ר"ל שהתחזקו בה ומשלו בתוכה. ולפי שבימי דוד היה ארם נושא אליו מנחה כמו שנזכר בספר שמואל (שמואל ב' ח' ו') ולשלמה גם כן, (כה) הנה רזון זה ואנשיו סבבו שארם ימרודו בשלמה, ולזה אמר ויהי שטן לישראל כל ימי שלמה, ואין פירושו כל ימי חייו של שלמה, כי אם כל ימי שלמה הנשארים מעת זקנתו שנשיו עבדו ע"ז עד יום מותו. וספר הכתוב שזה רזון לבדו אולי לא היה יכול להשטין את ישראל כי אם בעבור הרעה אשר היה עושה הדד האדומי הנזכר למעלה, שהוא היה סבה פועלת בכל המלחמה, וזהו אמרו ואת הרעה אשר הדד ויקץ בישראל, כלומר שהתחברה רעת הדד שהיה עושה בישראל עם רעת רזון, באופן שכל אחד מהם היה קץ בישראל, וקץ הוא פועל יוצא, כאלו אמר שהיו קוצים לישראל וצנינים בצדם. ועם עזרת הדד מלך רזון בארם, באופן שהיו שניהם הדד ורזון אויבים לשלמה ולוחמים בישראל, אחד מהם מארץ אדום והאחר מארם, וכל זה היה בעת זקנת שלמה, כי כמו שהיו בביתו ובטירותיו אלוהות הרבה מאותם השקוצים שהיה עובדים נשיו, ככה הקים השם לו שטנים מתחלפים ומינים ממינים שונים, ולא מיחה הקב"ה בידיהם כמו ששלמה לא מיחה בידי נשיו הע"ז שהיו עובדות, והותרה בזה השאלה הששית ששאלתי בתחלת הפרשה: