אברבנאל על מלכים א א:ט

וספר הכתוב עוד ממרד אדוניהו ופשעו, שלא נסתפק בכל מה שעשה בזה, אבל גם בחיי אביו זבח צאן ובקר ומריא, ר"ל צאן ובקר ממרעה השדה, ומריא, שהוא צאן ובקר המפוטמים בבית על האבוס, ועשה הזבח והמשתה הזה אצל האבן הזוחלת, שהיה מקום יפה להתעלס שם. ואמרו רבים שהיה מקום ששם היו עושים האנשים גבורותיהם, והיו שם שוחקים בכדור ובדבקות הידים, וגם עשאו שם לפי שהאבן ההיא היתה אצל עין רוגל, והוא הנקרא בספר ישעיהו (ישעיה ז' ג') שדה כובס, כי היה אותו מקום על המי' שהיו זוחלין אצל האבן, ובעין הזה היו הנשים מכבסים את הבגדים ולכן נקרא עין רוגל, לפי ששפשוף הבגדים היא ברגל, ובעבור שהנערים יחפצו ללכת אל המקום הזה לראות רגלי הנערות הבאות אל העין, הלך שם אדוניהו להתעלס שמה באהבים. מצורף לזה שבחר אדוניהו לעשות אותו המשתה על העין לפי שהיה נמלך שמה, והיה מקום המי' הוא המקום הנאות להמליך המלכים כמו שאזכור אחרי זה (בעיקר הי"א דף קצ"ו ע"ב). ולפי שהיה תכלית הזבח וענינו למלוך, זכר שקרא לכל אחיו בני המלך ולכל אנשי יהודה ועבדי המלך, רוצה לומר לכל אנשי יהודה ועבדי המלך שהיו נוטים אחריו, כי רבים היו מהם שלא הלכו שם ובאו להמליך את שלמ' ויהיה א"כ הכוונה הכוללת על אשר היו בעצתו ונוטים אחריו בהמלכתו, לא על כל אנשי יהודה ועל כל עבדי המלך בהחלט:

והנה לא קרא אדוניהו לשלמה, לפי שהיה יודע שהוא היה המעותד למלוך ושנשבע לו אביו על זה, ולא קרא ג"כ אל נתן הנביא ואל בניהו ואל הגבורים, לפי שכבר היה ידוע שהם לא היו רוצים בהמלכתו, וכל זה ממה שיורה שהיה אותו הזבח והמשת' למלו' שם ואם לא נזכר בכתוב. ולפי שנתן הנביא נבא על המלכת שלמה וראה שיואב ואביתר ושאר האנשי' הפושעים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו, היה הדבר הזה בלבו כאש בוערת, וחשב מחשבו' לגלות אזן דוד, ולא הודיע הדבר לדוד בעצמו כדי שלא יחשדהו דוד שהיה נוגע בדבר ואולי יספק בנבואתו אשר נבא על זה בראשונה, (יא) ולכן יעץ לבת שבע שתלך אל דוד ותדבר אליו על אותה השבועה ולשאול אם מלך אדוניהו במצותו או לא? ולפי שבת שבע לא תתיאש מהתקון ולא ירפו ידיה בזה, הקדי' נתן לומר אליה ואדונינו דוד לא ידע, ר"ל וכאשר ידע כל זה מיד ימליך שלמה. ועוד אמר לה שראוי אליה שתשתדל על זה, לפי שאם ימלוך אדוניהו ימית אותה ואת בנה, וז"ש ומלטי את נפשך וגומר, כאלו אמר שבענין הזה היו חייהם תלויים. והמפרשים אמרו ומלטי את נפשך מהבזיון שאל תהיו כעבדים. ורש"י כתב מהמחלוקת שירצה כל אחד למלוך, ומה שכתבתי אני הוא היותר נכון ואמתי, לפי שמבואר הוא שהיה אדוניהו יודע מענין בת שבע עם אביו ומהשבועה שנשבע דוד להמלי' את שלמה, ולכן היה מתנחם להרגו ולא קראו אל המשתה, ואם כן לא יהיו חוששים אל הבזיון ואל המחלוקת כי אם אל פקוח נפשם. ולשואל שישאל איך נתן הנביא לא האמין בנבואתו ששלמה ימלוך ונצטרך לכל ההשתדלות הזה? והנה הנביא המספק על נבואתו עובר על דת וחייב מיתה, נשיבה ונאמר שהייעודים האלקיים הם על תנאי, כמו שנתבאר בזולת זה המקום, (עיין בפי' יונה) ולכן היה אפשר שהיה הייעוד ההוא חוזר לחטא דוד או שלמה או בת שבע ושנחם השם מהטובה, ולתאותו שיקים השם דברו כמו שהיה תמיד כוסף הנביאים, השתדל עליו ביעצו את בת שבע את כל אשר תעשה ובדברו בעצמו לדוד לקיים ממלכות שלמה אשר דבר עליו. גם אפשר שנאמר שהסבות האמצעיות אי אפשר שימלטו בדברים האלקיי', וראה נתן הנביא שהיה ההשתדלות הזה סבה אמצעיית לשיגיע הייעוד האלקי אשר דבר עליו, ושאר הדברים אמרם נתן כדי להביא הדבר לתכליתו: